יום שני, 12 באפריל 2010

חוזר לעיר: ראיון עם שלומי שבן

(צילום: אריאל ואן סטרטן)

ביום חמישי, ה-18 לחודש הזה, יגיע שלומי שבן להופעה בחיפה. קצת לפני הוא משוחח עם חן לב על האלבום האחרון שלו "עיר" ועל הדברים שקרו לפני ותוך כדי העבודה עליו.

שלומי שבן הוציא בשנה שעברה את אלבומו "עיר", שמכר יותר מ-10 אלף עותקים, בהפקתו של אסף תלמודי. זאת אחרי שבע שנים שהפרידו בין אלבומו הראשון שהוציא לרדיו להיטים כמו "שרמוטה פוריטנית", "אריק" ו"דניאלה". הפעם באלבום החדש, הסגנון שבו בחר שבן מבקש מהמאזין גם להיות סבלני. מן האלבום יצאו כמה שירים ששניהם מהם זכו לקליפים מרשימים: "אינטואיציה" עם גורי אלפי ו"מוכן לאהבה" עם יצחק קלפטר. שבן מספר כי תפיסת עולמו השתנתה מעט במהלך השנים שהפרידו בין שני אלבומיו. "באופן כללי האלבום הראשון היה אוסף שירים שאת רובם כתבתי עבור עצמי ולא ידעתי שאפרסם אותם. אחרי שהאלבום הראשון יצא, לא יכולתי לדמות שוב שאני כותב למגירה ולקח לי הרבה זמן להשתחרר ולכתוב שוב", הוא משחזר. "אני יכול להגיד שהעזתי יותר באלבום השני, לא הגבלתי את עצמי לשיר של 3 דקות, אלא נתתי לעצמי להפליג ולספר סיפור בצורה יותר מופשטת. מטבע הדברים במהלך השנים הכרתי יותר מוזיקאים והפכתי מעורב יותר בעניין ההפקה, העיבוד ואיך שיר ישמע".

אם כבר לא להגביל את עצמך, האם הבחירה שלך לבצע את "דאווין של שיר מחאה" במופע המחווה למאיר אריאל, שהוא הארוך בשיריו ונמשך מעל תשע דקות, שהתקיים לפני כמה שנים הצביעה כבר אז על הכיוון הזה שבך? 

"לא תמיד אהבתי סוג כזה של שירים, למרות שאני מאוד אוהב את שירי מאיר אריאל ובוב דילן- בהם יש שירים כאלה. אני חושב שזה עניין של בגרות ואומץ שיש בו אלמנט של הסתכלות. זה עניין של לתת אמון בקהל הפוטנציאלי וללכת את הדרך הארוכה".

מה היו התגובות שקיבלת על "עיר"? היה קשה לאנשים לעכל את האלבום הזה?

"יש כאלה שהיה להם קשה איתו ויש כאלה שאהבו אותו מיד. ידעתי שזה אלבום שמיועד לשמיעה שלישית, למרות שלא מדובר באלבום אוונגרד. אני מקווה שהאלבום נכנס ללב של מי ששמע אותו ואני מרגיש בהופעות ששירים נטמעו מאוד יפה ברפרטואר שלי, בעצם זה שאנשים לא באים לשמוע רק שירים מהאלבום הראשון".


ב"עיר" יש גם שיר של דוד אבידן בשם "בעיות אישיות". איך הגעת לטקסט הזה?

"דוד אבידן הוא המשורר הישראלי החביב עלי ואני מרגיש קרוב לטקסטים שלו. הייתה פניה אליי להלחין שיר שלו לערב בו יחולק פרס לספרות. בחרתי בשיר הזה בהתחלה, אבל לא הרגשתי מספיק בטוח לשיר אותו ושרתי את 'אנחנו לא רקדנים' שהלחין סשה ארגוב. כשעבדתי על האלבום השני, שעוסק בעירוניות, נזכרתי ב'בעיות אישיות' שמדבר על אהבה שמתקלקלת בין בני זוג וחשבתי שיהיה נחמד להכניס פרספקטיבה של מישהו אחר על העיר".


התחלת למעשה את הדרך שלך ממוזיקה קלאסית. האם המעבר למוזיקה יותר קלילה, היה חד או שאתה עדיין מדלג בין הסגנונות?

"באופן מפתיע, המעבר הזה היה די חלק וכשהתחלתי להתעסק במוזיקה פופולארית היה לי אינסטינקט להתכחש לעבר. זה נראה לי אז כמשהו שצריך להסתיר אותו. ככל שהזמן עבר הבנתי שאין צורך לברוח וחלק מזה נמצא בהופעות שלי ובמיוחד באלה שבהם אני מופיע לבד עם הפסנתר".


 (עטיפת האלבום "עיר")
 

'בא האור הסופי וסלק כל ספק
והותיר רק את בית הקולנוע לבן ולוהט בשמש
ומי שיש לו עדיין מה להסתיר בל יראה בשמש
ומי שאוהב בל יעלה אל העיר'.
(מתוך "בעיות אישיות", מילים דוד אבידן)


בתווך שבין שני האלבומים הללו שיתף שבן פעולה בעיקר עם רמי פורטיס במופע "מקרה פסנתר" ועם ערן צור במופע "הוא והוא". ככלל, שיתופי הפעולה של שבן הם לא דברים שקורים על הדרך אלא כאלה שיש מאחוריהם מחשבה רבה ועניין רב מצד שני הצדדים. ב-18 לחודש הזה, יחזור שבן להופיע בחיפה בפעם המי יודע כמה והקהל האדוק שמלווה את הופעותיו צפוי למלא את המקום עד אפס מקום.

יש לך שיתופי פעולה די נרחבים דווקא עם אנשים שעושים דברים שונים ממך, בעיקר עם רמי פורטיס, ערן צור ואפילו עם הפייטן דוד מנחם איתו שיתפת פעולה במסגרת "ידידי השכחת?!" של "בית הלל". מה התרומה שאתה מקבל מכל שיתוף פעולה?

"כל שיתוף פעולה כזה הוא עולם בפני עצמו. אחרי שהוצאתי את האלבום הראשון לא כל כך כתבתי במשך תקופה מסוימת. התחלתי לשתף פעולה עם אנשים כשהשיתוף היה למעשה טיפול בחומר קיים, כמו אצל פורטיס- כשהבאתי שירי רוק לפסנתר. זה היה מפגש מדהים עם האנרגיות והרפרטואר שלו. לקחת שירים ולהעביר אותם לעולם אחר לגמרי עשה לי בית ספר גדול בעיבוד. לגבי ערן, הייתי ממש מעריץ פעיל שלו ופתאום לשבת איתו על במה אחת ולמזוג את החומרים שלי לשלו היה מאוד מרגש וחשוב ברמת הביטחון העצמי. מכל אחד שעבדתי איתו, לקחתי משהו וגם אם לפעמים לא לוקחים משהו- זה עדיין כיף וזה לא דבר של מה בכך. אני לא אוהב שיתופי פעולה לערב אחד, אלא לעבור עם אנשים תהליך ולעשות איתם היכרות וחזרות. אז באמת קורים הדברים המעניינים ביותר".

היה לך גם חלק בעבודה על הפסקול של הסרט "האסונות של נינה", יחד עם אסף אמדורסקי. במה זה היה שונה מדברים שעשית עד אז?

"במקרה הזה המוזיקה הייתה של אמדורסקי. העבודה איתו הייתה מאוד מעניינת: ישבנו ארבעה חודשים באולפן יחד עם הבמאי שבי גביזון, שלא התפשר על הפרטים ובסופו של דבר התברר עד כמה בעצם הוא איש מוזיקאלי, למרות שהוא לא מגיע מהתחום, ועד כמה הוא יודע מה מתאים ומה נכון לו. הוא היה בית ספר עבורי, לגבי איך ללכת עם האינסטינקטים שלך".


  (צילום: עמית ישראלי)

יצא לך גם להשתתף כאורח בסדרה "רד בנד" והפגנת שם כישורי משחק לא מבוטלים. אתה מתכנן קריירה חדשה במשחק?

"אני חייב להגיד שזה היה אחד הדברים המהנים ביותר שעשיתי. שני חברים טובים שלי, שהם אנשים מאוד מוכשרים, אחראים על הכתיבה בסדרה והם ידעו לאן לקחת את זה. היה כיף לעשות איתם מוזיקה ומסתבר גם שאני שחקן לא רע".

אגב משחק- מאיפה הגיע הרעיון להביא את יצחק קלפטר לצילומי הקליפ "מוכן לאהבה"?

"זאת הייתה 'תאונה' נחמדה. אני ובמאי הקליפ, רועי ורנר, חיפשנו איש מבוגר לתפקיד. זרקנו כל מיני שמות, אבל לא מצאנו את הבן אדם המתאים והזמן התקצר. יום אחד פגשתי במקרה את יוחאי ובר שעובד עם קלפטר. התחלנו לדבר, העליתי את הנושא והוא אמר שיצחק כנראה יסכים. התקשרתי אליו, הוא אמר שיחשוב על זה ואחרי יום חזר עם תשובה חיובית. במקרים בודדים קליפ לוקח שיר למקום חדש. ככה גם הרגשתי לגבי השיר הזה, שקיבל ערך מוסף אמיתי בעקבות הקליפ".

די אוהבים אותך ב"מרתף 10" שבחיפה, איך זה להופיע שם?

 "אני מקפיד להגיע ל'מרתף' די הרבה וההופעות האלה הן יוצאות דופן, גם בגלל הקהל המיוחד וגם בגלל קוטנו של המקום. ההופעות האלה הגיעו לדרגת אינטימיות עם הקהל, שמכיר את השירים ולא מחפש את המוכר והקל. הוא נותן לך ללכת לאן שאתה רוצה ואני אוהב את זה שאנשים יושבים על הרצפה, כמעט על הפסנתר כי תמיד זה יוצר קסם וקורה שם משהו מיוחד. זה אולי המקום שבו אני מרגיש הכי נוח בארץ".

 (כתבה מתוך המגזין החיפאי העצמאי "פונץ'", כפי שפורסמה בגיליון מספר 9- ספטמבר 2008)

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה