 |
| צילום: ניר גייגר |
ארנון נאור, המוכר
יותר כ"סאן טיילור", חזר ארצה לפני כשלוש שנים בלונדון- וכעת הוא מוציא
את אלבומו הראשון, Like The Tide, בהפקה מוזיקלית משותפת לו
ולאודי אחיו. מסביב לגוון האקוסטי של שיריו, לוקטו הנגנים גל בינימין החיפאי, יעל
שפירא (אחותה של מיכל וכמובן חיפאית בעברה), הבסיסט המחונן דניאל ספיר, גליה חי ואבנר קלמר (צמד נגני כלי המיתר מהכישרוניים שיש לנו בארץ כיום)- כאשר נאור ואחיו מנגנים
על הכלים העיקריים. זהו אלבום מהורהר ששם את עיקר הדגש שלו על טקסט כנה, ופחות על
איך למשוך את האוזן של המאזין המקרי- ולפיכך הוא מוקפד מאוד מבחינה מוזיקלית ואין
בו שירים קצביים. כך למשל Fatherland- המתמקד בתחושות שמקווה בכל
בוקר יקום איש טוב יותר, הוא אחד השירים "הכבדים" כאן, ו-Fay
הולך על מטאפורות מציאותיות חזקות (כמו "שום אזעקה לא יכולה להיכנס לראשי
היום/שום צליל לא יכול להיתקע בראשי היום").
מנגד, זו בדיוק נקודת החולשה של
נאור באלבום הזה- לגמרי לא ברור לאן הוא רוצה לנווט את עצמו: האם יש לו מחשבות על
לחזור לחו"ל או שמא הוא קבע את מקום מושבו בישראל? בוודאי שאם התשובה השנייה
היא הנכונה עבורו, ולו רק לרגע, לאיזה קהל בדיוק הוא פונה? אין ספק שאם שפת האלבום
הזה הייתה עברית, היה לו הרבה יותר קל לגשת לקהל המקומי וכמובן גם להתברג ברשימות
השמעה רדיופוניות כאלה ואחרות.
מצד שני, די ברור מדוע נבחרה תמונתה של הבלרינה
הרוסייה המפורסמת אנה פבלובה להיות מודפסת על עטיפת Like the
tide-
בדיוק כמוה, גם בשיריו יש קורט של סיפורי רפאים וכמובן את אותה העוצמה שבמבט ראשון
נראית דווקא כמשהו עדין ושברירי.
Like The Tide, סאן טיילור, "היי
פידליטי", 2012.
לשמיעה ולהורדת האלבום לחצו כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה