יום רביעי, 25 בדצמבר 2013

לבד לבד- וביחד, לבד: אלבום בכורה לדורין לוי

דורין לוי. יצאה מהמשבר והתחילה לנשום. צילום: איתן שפירא

את אלבום הבכורה של דורין לוי ,"Underwater"- אותו הפיקה מוזיקלית יחד עם בן זוגה איתן שפירא, פותח הקטע "There For Me" שכולו מנטרה אחת באנגלית: "אין שם שום דבר בשבילי". "מי שמתעמק במילים יכול להבין שיש משהו עמוק מאחוריהן", אומרת לוי שתופיע ממש הערב (25.12) על במת ה"אוזןבר" התל אביבי. "כל השירים באלבום החדש, נכתבו במהלך משבר אישי שעברתי ובגללו כמעט ולא יצאתי מהבית, ואחר כך הייתי כמה חודשים בהתאוששות נפשית".

מה זה היה, פתאום באמצע החיים?
"בחיים יש כל מיני תקופות, ובדיעבד אני מרגישה שזה תהליך שהייתי חייבת לעבור עם עצמי. כל מה שיכולתי לעשות היה לכתוב ולכתוב ולכתוב, וזה מה שעשיתי בכל אותן הלילות... שם האלבום, "מתחת למים", זאת מטאפורה למצב שהייתי בו- מצד אחד חופש יצירתי גדול מאוד ומצד שני קושי עצום לנשום. כמו בכל משבר, היופי שיוצאים ממנו מחוזקים- ועוברים לדבר או לתהליך הבא". 






 עוד לפני יציאתו של הסינגל הראשון שלה, "New Lover", דורין לוי, שנולדה בארץ וגדלה בקנדה, הייתה עסוקה בלעשות. ביקורות רבות וטובות נכתבו על הופעתה מעל במת פסטיבל ה- SXSW היוקרתי, שירה "There For Me" נכנס היישר לפלייליסט של ה- BBC 6, בתוכניתו של טום רובינסון, וכן לפלייליסט של MTV, כשעוד לפני שחרורו הרשמי הוא קיבל בתוך מספר ימים עשרות אלפי צפיות ביוטיוב. פרט לכך, לוי הופיעה בשבוע האינדי בטורונטו, הגיעה למקום השני בטקס פרסי ה-OZ האוסטרלי, התקבלה לוועידת ה-MAD של "גלובס", הופיעה בפסטיבל CMJ היוקרתי בניו-יורק, ובנוסף ענקית האופנה והגלישה QUIKSILVER שילבה את "There For Me" בפרסומת לקידום תחרות גלישה עולמית בצרפת עם מיטב הגולשים בעולם. בארץ אלבומה נבחר בתור אלבום השבוע ב-103FM והשיר השני שהוציאה לרדיו,
"Cow Boy Fest", הפך לשיר השבוע ב-88FM. "האלבום שלי עבר המון גלגולים במשך מעל לשנתיים. עוד לפני כן עבדתי על אלבום אחר לגמרי והספקתי להקליט 4 שירים עם הלהקה שלי, אבל אז נכנסת לשלב ההוא בחיי והכל השתנה כאמור".




איך נבנה האלבום?

"אחרי כמה חודשים שעבדתי עליו לבד, איתן הצטרף להפקה המוזיקלית והעלינו בכל פעם סאונד ושכבה חדשה. כשרצינו להכניס לתוך זה כלים מוזיקליים, הבאנו מישהו אחר מהלהקה שלי- אם זה גלעד מאירי הגיטריסט או אבי חזות הבסיסט. בהתחלה היה מדובר באלבום כפול עם 22 שירים: הראשון יותר אלקטרוני והשני להקתי. בסופו של דבר הבנתי שנכון יהיה בתוך התחלה להוציא אלבום אחד, ואחרי כל זה- אני מרגישה שלמה עם התוצאה הסופית ומאוד כיף לי לשתף אותו עם העולם".




לאיזה שיר את הכי מחוברת מכל 12 הקטעים?

"ל-"Lenyrose", שבקרוב גם ייזכה לקליפ מיוחד. עבדנו על הקליפ הזה במשך 8 חודשים והוא יצא ממש סיפור קולנועי קטן, בבימוים של לביא שרון וניל כהן. השיר עצמו הכי מייצג את האלבום ואת התקופה הזאת מבחינת כל מה שאפשר להגיד והוא מסוג השירים שבא ברגע אחד בחמש לפנות בבוקר".


ספרי על הגאדג'ט הקטן שצרפתם ל-500 עותקים של "Underwater", קטע מוזיקלי קצר אחד ששומעים כאשר פותחים את העטיפה של האלבום.
"זה התחיל מחלום שזכרתי, על זה שפותחים את האלבום שלי- והוא משמיע מוזיקה. התחלתי לברר איך אני עושה את זה, ועלה הרעיון של כרטיס מוזיקה קטן עם רמקול. הגעתי עם זה עד לסין, שם כולם מייצרים היום ומצאתי מישהו שהיה יכול לבצע את זה".

עושה חיל מסביב לעולם, ועכשיו גם אצלנו. צילום: איתן שפירא
 
ההופעות שלך, עד כמה הן נאמנות לאלבום?

"בדרך כלל אני ואיתן מופיעים לבד בחו"ל עם פד תופים, מכשיר קטן מגניב מאוד שלתוכו אנחנו מקליטים את התוספות שאנחנו צריכים- ולוקחים אותו בתוך מזוודה לכל הופעה... אני מנגנת על סינטי ואנחנו גם נעזרים מין הסתם במחשב. הופעת ההשקה תהיה מיוחדת, לא רק כי ננגן את האלבום כולו בהרכב מלא- אלא גם לראשונה עם תופים אמיתיים וזה הולך להיות מאוד מעניין".


עטיפת האלבום


דורין לוי במופע השקה ל"Underwater", מועדון ה"אוזןבר", תל אביב- 25/12.

לינקים נוספים:
1. האתר של דורין לוי- http://dorinelevy.com/category/news/
2. עמוד היוטיוב של דורין לוי- http://www.youtube.com/user/Dorinelevy?feature=watch

יום שני, 23 בדצמבר 2013

הסוד של אדם: 25 שנים לאלבום "סוד" של אדם- ראיון


עטיפת האלבום "סוד".


כשמתקשרים לאדם, מיד עונה למתקשר חידוש לשירם של רמי קליינשטיין וריטה- "בוא". אחרי כך וכך צלצולים, אדם כבר עונה בעצמו. זה זמן טוב? אני שואל אותו. "זה זמן מצוין", הוא עונה, "אני בנסיעה בדרך לפגישה ולצילומים לכתבה בערוץ 10".

 
לא, לא טעיתם. בימים אלה הזמר אדם (חיים כהן, אם תרצו) עסוק בטירוף. לצד קידום השיר החדש שהוציא, "הדברים הכי פשוטים" (שכתבו לו נועם חורב ותומר הדדי והפיק מוזיקלית רפי קריספין) הוא יעמיד הערב
(23.12) הופעה מיוחדת ב"זאפה" הרצליה שתציין 25 שנים לאלבום הבכורה שלו- "סוד". אלבום אשר כמעט בין לילה הפך אותו מבחור חיפאי שמחפש את עצמו בתל אביב, לאליל נוער ונערות. עם שירים שכתבו לו יזהר אשדות ואלונה קמחי (כמובן שיר הנושא, "מצטער", "שקיעה אחת", "אין מוצא"- שאת מילותיו כתב יואב גינאי, "נוסע רחוק", ואפילו "זריחה על המדבר" שחודש במהלך השנים על ידי אשדות עצמו) הוא מצא עצמו הופך מחיים כהן ל"אדם".

לאחרונה הוא עזב שוב את חיפה, אחרי שניסה להשתקע בה אמנותית- אך ללא הצלחה. "מאז 2007 ועד 2013, הייתי פעמיים חיפאי", מספר אדם. "בפעם האחרונה עזבתי מאותה סיבה שעזבתי בפעם הראשונה... רציתי להיות חיפאי, כי המשפחה שלי גרה בחיפה ובכלל אני אוהב את העיר הזאת, אבל מעולם לא חשבתי לעשות את זה על חשבון המקצוע שלי. ניסיתי בכל דרך אפשרית שחיפה גם תהיה מקום שאוכל לעבוד בו. ברור שלא היו לי מחשבות להופיע בעיר ערב-ערב, אבל היו כל מיני תוכניות ומגעים עם העירייה לפרויקטים שלא הגיעו לכדי מיצוי או אפילו התחלה של משהו. בחצי השנה האחרונה שלי בעיר, קיבלתי טלפון מהלשכה של יונה יהב בו מסרו לי שהוא מבקש שיפגשו אותי וישלבו אותי בעשייה החיפאית. אז עברתי מאחד לשני, ונפגשתי גם עם מנכ"ל מתנ"ס הדר שהוא איש מקסים מאוד, אבל כולם היו בראש אחר משלי. הוא למשל סיפר שהתכנון הוא לפתוח משהו בעוד שנתיים במקום קולנוע 'ארמון' המיתולוגי- אבל ביקש שאהיה על תקן מביא רעיונות לאיך להזיז את הדבר הזה. חשבו עליי על תקן יזם ולא על תקן מפעיל, וממש לא באתי לפגישות הללו בשביל זה. הצעתי לפתוח בית ספר ודברים כאלה, אבל כלום לא קרה מזה. בועז כהן מ'כלבו', ששמח שהגעתי לעיר, היה עצוב עוד יותר שעזבתי ותהה בעיתון איך יכול להיות שבמשך שלוש השנים שגרתי בחיפה אף אחד לא מצא את האפשרות לתת לי אפילו הופעה אחת. כולם ידעו שאני שם, אבל לא השתמשו בי. ולכן, בשלב מסוים נמאס לי להיות חיפאי שעובד כל הזמן בתל אביב".



עכשיו זה עכשיו, אבל אני מנסה להבין מאיפה אדם התחיל ומבקש להחזיר אותו 30 שנים לאחור. "בוא נסגור עם 27, עם זה אני יכול לחיות...", הוא אומר חצי משועשע וחצי ברצינות. "30 זה כאילו וואו... יודע מה? נגיד 27 ותכתוב 30".

אדם (53, אבל ב-1.5 יש לו יום הולדת אז אל תשכחו להגיד לו "מזל טוב") בכלל רצה להיות שחקן תיאטרון. את רוב חייו אז, הוא העביר בחיפה. במקביל לחלומות הבמה הגדולה- למד ריקוד אצל אדם ז"ל ואילנה פסטרנק, ואפילו היה שחקן כדורסל במכבי הר הכרמל ("היום כשאני חושב על זה, זה נראה לי הזוי"). "אבי ניהל מפעל בעכו והיו לי תקופות לסירוגין שם ובחיפה", משחזר אדם. "מאוד לא אהבתי את השינויים הללו וביקשתי בגיל התיכון לגור לבד בחיפה בעיקר כי שיחקתי בתיאטרון 'סדנה', שהיה שלוחה של תיאטרון חיפה. עשינו הפקות, ושם למדתי תיאטרון יותר מבכל מקום אחר שניסו ללמד אותי את התורה הזאת- כולל ב'בית צבי'".

הסיכום היה שהילד יגור בחיפה בדירה שהאב יממן, ימשיך עם התיאטרון והכדורסל- אבל במקביל ילמד בבית הספר ה-מקצועי החיפאי של אותה התקופה, "בסמ"ת". "אמנם נרשמתי למגמת מכונאות רכב, אבל בשנתיים הללו אפשר מספר הפעמים שראו אותי שם היה מועט ביותר".

את השמינית הוא כבר עבר בבית הספר "מישלב" בקריית אליעזר, "שהיה יותר קרוב לים, אז זה היה עבורי ממש טוב וקל יותר". ואז הגיעו החלומות. "לא הייתי תלמיד מזהיר, כי איפה שלא עניין אותי בחרתי לא להיות. מה לעשות שלא הצליחו לדחוף לי בכוח לפה מקצועות כמו פיזיקה ומתמטיקה. מצד שני בלעתי בשקיקה תנ"ך, היסטוריה, לשון ואנגלית. הייתי תלמיד טוב, אבל לא כזה שמשקיע לחלוטין. הראש שלי היה כל הזמן במחשבות על איך להתחבר לבמה".

לא היה בכך באיזה שלב הלהט לשיר?
"לא חשבתי לרגע לשיר, כולל עד הרגע הזה... מיד אחרי הצבא, פניתי לתל אביב- לכיוון 'בית צבי'. ושוב אבי עזר לי לממן דירה, הפעם בבני ברק. אני חייב להודות ש'בית צבי' של 1982 היה נוקשה ביותר. נוסף על המסגרת של לעשות רק תיאטרון, הייתי חייב לעבוד כדי לממן את חיי. אולי גם האופי שלי, שהוא לעשות דברים בדרך אחרת מהמקובל, לא בדיוק תרם להצלחתי שם. לשמחתי איך שעזבתי את זה, קיבלתי כיוון בהצגות ילדים- מה שעבורי היה מאוד משמח גם כי נגעתי קצת בכוריאוגרפיה. השוק היה אחר, לא כמו היום. היו כמה מעטים ששלטו בו- ובמקרה שלי הגעתי אל ז'ק יעקב. בהפקה ראשונה 'נפלתי' עם יוסי גרבר ומוסקו אלקלעי, ואמרתי לעצמי איזה 'קיצור דרך מטורף'".
תמיד עשה דברים אחרת. אדם. צילום: ג'ולי גולדברג

והנה משהו שמעולם כנראה לא שמעתם בהקשר של אדם. בתקופת התל אביביות המוקדמת שלו, הוא היה מאנשי ה"פינגווין" המיתולוגי- שם גם הקים הרכב שהעלה קטעים ממחזות זמר, ברמה המקצועית ביותר. הוא גם היה חבר בהרכב הרוק "כתם", יחד עם רפי פרסקי ("לפני שאדם היה 'אדם' וכשפרסקי היה עדיין רק רפי"). ב-1985, בתוך כל העניין הזה, התקשרה אליו מי שהיום היא טלי סיני-ריקליס והציעה לו ללוות את יזהר כהן בקדם האירוויזיון. "הייתי בתקופה פחות מוצלחת אישית ועשיתי החלטה הכי תמוהה שיכולה להיות, כי שבוע לפני כן פנה אליי יוסי גרבר ורצה שאני אעשה אודישן ל'קידוש' בקאמרי", מספר אדם. "אני לעומת זאת, החלטתי שמאוד מתאים לי ה'פאן' הזה של הקדם והטלוויזיה. אפשר לומר, שהגשמת החלום שלי הייתה ממש בכף ידי וויתרתי עליו. כשאני מסתכל אחורה ובוחן את ההצגה, אני חושב היה לי סיכוי לא רע להתקבל לשם ברמת הטייפקאסט. בסופו של דבר מי שקיבל את התפקיד, היה דב נבון".


הקדם הוביל למקום החמישי והמכובד באירוויזיון. "לדעתי בורא עולם מתווה לכל אחד דרך מסוימת- ולי רק נותרה התקווה לעשות את מה שאני עושה, הכי טוב שיש", אומר אדם. "פתאום אחרי כל הרעש הזה, מצאתי את עצמי יחד עם יתר המשלחת הישראלית, בגלל שביתת מטוסים באירופה, יושב עם המשלחת הגרמנית או משהו, ופשוט כולנו שרנו במין אטרף כזה של חבר'ה. איכשהו, אילנה אביטל שמעה אותי. וזה אומר שהיא פנתה לשלמה צח, שבמקרה פתח אז משרד בפריז וחיפש כישרונות- ולשמחתי הוא החליט שאני אחלה 'טאלנט'.
"שלמה שאל אותי אם יש לי הקלטה ולך תסביר לאיש, שאף פעם לא ממש שרתי. יחד עם זאת, יצא שעם 'כתם'- הוזמנתי להקליט שיר במסגרת קורס הסאונדמנים של יואב גרא, המחזור הראשון של הקורס הראשון מסוגו בארץ. אז הייתה לי הקלטה משם על קלטת. נתתי לשלמה והוא הסתכל, שמע ואמר לי שאני הולך להיות כוכב גדול באירופה. זה אגב, כל מה שהיה צריך לגרום לי אז להנהן בראש, לחזור הביתה ולא ליצור איתו קשר במשך שבועיים...".
טוב, בהתחשב בכל מה שסיפרת עד כה זאת הייתה התגובה הברורה... 
"כן, נו. מה עכשיו אתה בא אליי 'כוכב גדול באירופה'? יש לי את ה'פינגווין' בערב, עזוב אותך... ואז שוב ההוא מלמעלה, שאולי מאמין בי יותר ממני, סידר את זה ששלמה לא יוותר. קבענו שוב שאילנה תכין קוסקוס ואני אבוא לארוחת שישי, אבל גם אני 'לא ויתרתי'- והם 'נתקעו' לבד בשישי בערב עם כל הקוסקוס. בסוף, בסוף, בסוף... כן הלכתי והסכמתי, למרות שלא הבנתי מה אני צריך לעשות. שלושה ימים אחר כך, מצאתי את עצמי באולפן עם קובי אשרת ויזהר אשדות עם שיר שנכתב עבורי מבחור גרמני. באנגלית. זה היה 'ג'יפסי ליידי'".
אדם חזר לארץ, בלי יותר מדי תקווה שהסיכוי הזה יצליח, אל הצגות הילדים, ה'פינגווין' והדיכאונות האישיים. "לא חיכיתי להשמעות ברדיו, או משהו", הוא משחזר. "אחרי שבוע קיבלתי טלפון משלמה בזו הלשון: 'תעלה על המטוס ותביא איתך דליים לשים בהם את הכסף'. מי שמכיר את שלמה יודע שזה מסוג המשפטים שהוא יכול לומר במצב כזה או אחר. בקיצור, הוא הצליח למכור את הסינגל לשבע מדינות באירופה. כדי לקדם אותי, עשינו שינוי 'קטן'- אני שניתי את השם מחיים כהן ל'כריס לייף' ונבנה מסביבי סיפור רקע על זה שאני אנגלי, שחי בניו יורק וכרגע נמצא בפריז. הכל מגובה ב'הוכחות' מתועדות. לי אין את זה, אני לא שומר את זה בארכיון או משהו, אבל אני זוכר שאמרתי באיזה ראיון טלוויזיוני ששיחקתי ב'סיפור הפרברים', ומישהי בפאנל הצרפתי שם אמרה 'איזה יופי', כשאני עם פה סגור ככה לא יודע מה להגיד... הייתי שם שנה וחצי והיה לי לא רע. קיבלתי הסכם לשלושה סינגלים, ואפילו הצלחתי לכלכל את חיי בעזרת הופעות".


את הסינגל השני שהקליט אדם בפריז אתם מכירים ככל הנראה הרבה יותר. היה זה שיר בשם 'No more light'. "כשחזרנו כולנו לארץ לחופש קצר, לקחנו איתנו גם את הפלייבק, עליו יואב גינאי התבקש לכתוב מילים עבריות". לגרסה העברית של הלהיט הזה, קראו "אין מוצא", ואחרי חודשיים בארץ- אדם וצח לא ממש ראו טעם לחזור לבגטים ולקוראסונים. בתוך חודש של השמעות, השיר התייצב בראש המצעד- ואחרי שלושה חודשים קיבל את תואר "זמר השנה", כשמאחוריו באותה השנה כ-190 הופעות שונות.
בגלל זה מוותרים על חו"ל?
"אנחנו לא בעולם של היום, שאתה יכול לעשות מכל מקום שאתה נמצא. עם כל הכבוד לצרפת- כדי להיכנס למצעד שם צריך למכור חצי מיליון עותקים מהסינגל שלך. אני מכרתי 'רק' 180 אלף . זה לא היה בטוח כמו שזה אולי נשמע. זה היה בתהליך בנייה. לעומת זאת, אין דבר יותר מדהים להצליח עם שיר בשפה שלך, ולראות את ההורים ואת כל המשפחה הקרובה שלך מרימים ראש ומאושרים בגלל זה. אז נכון שהייתי חתום באותה החברה עם ג'ורג' מייקל וברברה סטרייסנד- אבל אף פעם לא אהבתי לאכול ארוחות צהריים על חשבון מישהו אחר. גם אם זו חברת תקליטים צרפתית".

כשהיית בתוך ההצלחה והמעריצים, לאן חשבת שתגיע?
"איכשהו, נולדתי בלי המנגנון שמכוון בתוך המקצוע הזה. התחלתי במצב אחד וסיימתי במצב שני. הכל פשוט קרה לי. הייתי איש צעיר שהתשוקה שלו הייתה, ונשארה, לשחק וקיבלתי במה בצורה אחרת. עד היום כמובן, אם אחפש טוב אני בטוח שאיפשהו בתוכי אמצא שחקן מתוסכל. בכל מקרה, מה שכן, אני משתדל לא לשפוט את הקריירה לפי כמה אנשים יבואו- ואני חוויתי דברים כאלה בעוצמות שלא קורות יותר מדי בחיים. תחשוב שזמר מתחיל ב-1986 כשבהופעה הראשונה שלו יש 30 אלף איש. 


"למשל עכשיו כשאנחנו מכינים את ההופעה, יש לי תחושה נהדרת. לא ממש ברור כמה אנשים יגיעו, ואני לא אבדוק את זה, אבל מבחינתי אם יבואו 100 או 1000- ואני אהנה, זה יהיה הכי חשוב. נניח שיגיעו 100 אלף? אז אם אני לא אהנה מההופעה, הקהל הזה יעשה אותי מאושר בדיוק לשתי דקות ואחר כך ארגיש בתוכי ריק גדול".


מאז ועד היום, אפילו יזהר אשדות שעשה לך יחד עם אלונה קמחי את האלבום הראשון, השתנה. הוא התחיל לא רק להכניס תכנים פוליטיים בוטים למוזיקה שלו אלא גם להחרים אמנים כמו אריאל זילבר, ומקומות. מה אתה חושב על זה?

"אני מאוד משתדל לא להכניס את הקטע הזה לתוך השירים שאני שר. בזמנו, הבחירה שלי הייתה לא לגעת בזה- ולא בגלל שאין לי דעה יש לי והיא מוצקה. העניין הוא, כשהקהל שלך צעיר כל כך- אתה צריך להיות זהיר במה שאתה אומר. אחרת הוא יחזור על זה כמנטרה. עבורי בכל אופן, זו אחריות גדולה מאוד להיות אמן שנוער מעריץ. לא חיפשתי אף פעם להיות אמן מחאה, זה לא פסול- אבל תלוי מי הקהל שלך וכמה הוא יכול לנתח ולעבד את מה שאתה שר, מבלי להפוך לפאנטי. זה כאמור, לא היה המקרה. אם אתה מכוון ל'עניין של הרגל', יזהר המשיך לפני וממשיך אחרי לעשות דברים מדהימים ויש לו זוגיות נפלאה עם סופרת ומשוררת אדירה".
נכנסת לפני שנתיים לתוך לוע לוהט של תוכנית ריאליטי. זה עזר או הזיק לך?

"במקרה שלי זה לא גרע. שרדתי את התוכנית בגאווה וזה בטח לא פשוט להישאר אתה אחרי כל הערבול הזה. נשארתי בתוך הבית ממש עד הסוף, מבלי להיכנע לחוקי המשחק. זה היה תהליך מדליק לדעתי זו הייתה תוכנית מדהימה. לקחו המון אנשים מוכשרים שעשו משהו במוזיקה הישראלית, ברמה כזאת או אחרת, והיה לזה ביקוש וקהל. למי לא כיף לכל בכל יום 5-6 נגנים, לעבוד חצי מהיום על שיר- ועוד לקבל על זה כסף? מי שיגיד לך שזה לא כיף, לא רציני".
איפה אתה היום במחשבות המוזיקליות שלך?
"התבגרתי אל תוך המוזיקה. אני מפויס עם החיים והכל בסדר לי. כמאמר השיר החדש. אני יוצר מהמקום הכי פשוט. בלי לחשוב יותר מדי ובלי לתכנן את האלבום הבא. הכי חשוב לי לא להפסיק ליצור ולעשות".


את האלבום האחרון שלך, "רגעים קטנים", יצרת יחד עם יוני זיכהולץ. האם שיתוף הפעולה ביניכם יימשך?
"אנחנו מדברים על לכתוב שוב. כרגע בכל מקרה, יש לי כמה שירים חדשים בקנה, כשהשיר הבא יוקלט בעוד חודש. לפני כן יהיה גם אלבום בהופעה חיה, מתוך ההופעה הקרובה ב'זאפה' בהרצליה. אולי בסופו של דבר נחבר בין הדברים: שירים חדשים פלוס השירים המוכרים בהופעה חיה".

איך תראה ההופעה המיוחדת ב"זאפה"?
"בדרך כלל אני מעדיף לעשות קאברים ויחד איתם כמה להיטים. בגילים היום אני לא יכול להישען על דברים שעיתי בגיל 27. בהופעה הזאת ספציפית, זה כבר משהו אחר. זה הפנינג נוסטלגי של ממש, ולכן השירים מפעם לא יופיעו בה בעיבודים חדשים. הכל יהיה בדיוק כמו שכולם מכירים מהאלבום, אותם הסולמות והמקצבים. ממש רטרו לחלוטין. אארח שם את רון רוזנפלד, סולן 'פרוטרט'- שאגב עבדו איתי בסיבוב ההופעות לאלבום השלישי, מיקה קרני הנהדרת וענבל בקמן, מ'הכוכב הבא'".

מה לגבי יזהר?

"הייתה בעיית זמינות להביא אותו בתאריך הזה".

מה עם החלום הגדול של התיאטרון?

"ממש לא ויתרתי עליו. במהלך השנים שיחקתי ועשיתי דברים ב'קאמרי', ב'חאן' וב'הבימה'. העליתי גם הצגת יחיד לאחרונה, 'חיים ואדם'. הפכתי לזמר, שלפעמים עושה תיאטרון. אני חי בשלום עם עצמי ועם הגורל שלי, כי גם ככה אין טעם לריב עם זה. הייתי שמח לשחק יותר כי יש לי מה להציע, אבל אתה יודע איך אומרים- כשאנחנו מתכננים ההוא מלמעלה צוחק עלינו. מה שלא יהיה נשארתי עד היום אוהב את חיפה".



חי בשלום עם עצמו. פוסטר הצגת היחיד "חיים ואדם".



25 שנים לאלבום "סוד" של אדם, מופע מיוחד. "זאפה הרצליה", 23/12/2013

לינקים נוספים לקריאה:
1. חן לב , "זמן חיפה/קריות/חדרה"-
"אם אין לך קהל, אתה לא קיים": אדם בדרך לסיבוב הופעות (20/09/2011)
2.  חן לב, מתוך מדור התרבות של "זמן חיפה/קריות/חדרה"-
 "הזמר אדם מספר על החיים לצד אימא ניצולת שואה" (11/04/2012)

יום ראשון, 15 בדצמבר 2013

כשניקו התחילה ללכת: ביקורת אלבום, "העץ הבודד"

שווה בן שווים. פטריק סבג וארז לב ארי. צילום: ריאן
את פטריק סבג פגש ארז לב ארי אי שם באמצע שנות התשעים. סבג הנהיג אז את להקת הרוק "כשניקו תתחיל לדבר", הזכורה מהלהיטים "צל כבד" ו"מכור אליה", וצרף את זה ללהקה. למרות הפירוק המיידי של "ניקו", לב ארי המשיך בקשר מוזיקלי עם סולנה - אך בעיקר עם אייל קופמן הקלידן, אליו חבר לאחר מכן במסגרת "אייל קופמן והנגרים".

 
השנים חלפו, לב ארי כבר עבר את גיל ה-30 ועדיין היה על תקן נגן ליווי. במקביל הוא התקרב אל הדת. אולי בגלל האמונה שנכנסה אל חייו- אז קרה לו סוג של נס, מעבר לזוגיות ששינתה את עולמו- עם מי שהפכה לאשתו. ב-2006 היה לו אלבום בכורה מוכן ביד והוא הוחתם על ידי חברת NMC. ככל הנראה בלי יותר מדי תקוות להפוך לתגלית או לאהוד בנאי הבא. את ההמשך אתם יודעים לבד: שני אלבומי מופת ("שמחת הפרטים הקטנים" ו"ארגמן"), צליל ואמירה ייחודיים ושבחים מקיר אל קיר.
 
לב ארי תמיד התאפיין בסגנון נגינה מיוחד ונדמה שהוא יותר מוזיקאי מאשר כותב מילים. זו כנראה הסיבה לכך ש"ארגמן" הוא לא רק תקליט קצר יחסית אלא גם שלטובתו הוא הלך לחפש השראה במדבר ולהשלמתו אף נעזר בטקסטים מהמקורות, ובכותבים אחרים (כולל טקסט של דוד אבידן- "מלחמה אבודה"). אחד מאותם הכותבים היה פטריק סבג ("בסוף היום" הנפלא ו"דבר איתה" המרגש). שיתוף הפעולה בין שני החברים משכבר הימים, לא הפסיק שם. הם שבו למדבר לפני כשנתיים, בהזמנת מריומה בן יוסף מ"בית השנטי" (שם עובדת אשתו של סבג), על מנת ליצור ולאחר מכן הביאו איתם את ברי סחרוף במה שהוליד לאחרונה את האלבום "העץ הבודד". דמותה של בן יוסף, אף מופיעה בשיר "פעמונים ברוח" ("האישה והשיער האדום/ציירה לי בית/נתנה לי מקום/סיר בשר/ילדים רעבים/עיר מדבר/דשות צהובים").
 
באלבום החדש, תשעה קטעים (אחד אינסטרומנטלי) המשלבים בין קודש לחול ועל טהרת שיתוף הפעולה לב ארי-סבג, שאף הוא התקרב במהלך השנים אל הדת ולפיכך קיבל החיבור המחודש הזה משנה תוקף. ההפתעה המעניינת כאן היא דווקא שהצירוף עם ברי סחרוף עבד טוב הרבה יותר מעבר לצפוי ולא נשמע מלאכותי. כמו כן, מיכה שטרית מצא עצמו ככותב השותף בשני שירים ("העץ הבודד"- המכיל גם טקסט של אבידן ו"כמו אדם חופשי") ובמעט שהוא נכנס אליו- הוא הצליח להשפיע המון.
 
השיר הפותח הוא "אליך אקרא", שיר אמונה חזק אשר נשמע כמו מזמור הלקוח מ"שיר השירים" ומתובל ברוק על גבול המוזיקה האתנית. אחריו מופיע "תפילה לעני", מזמור מיוחד הלקוח מתהילים ק"ג ונשמע כמו פטה מורגנה באמצע המדבר- ואפשר להגדירו כשיר קאנטרי-רוק וכולל את המילים "אל תסתר פניך ממני" ("ביום צערי"), המופיעות בצורה נסתרת בתוך אחד משירי "ארגמן" וכן מצוטטים בצד השני של העטיפה האחורית של אותו האלבום. "אם הייתי", ככל הנראה הסינגל המוצלח ביותר שיצא מתוך שירי "העץ הבודד", עוסק בפשטות רבה מאוד ביחסים ובתהיות של בן אדם לעצמו.

שיר הנושא מגיע רביעי בסדר וכולל בתוכו טקסט של אבידן ("אהבה ונטאטיבית") המדוקלם על ידי מיכה שטרית. שיר הדרך המרתק הזה, שאף זכה לקליפ בשחור לבן- ששני שליש ממנו מדברי ושלישו הנותר עירוני ואפל, מדבר לא רק על אמונה בזמן המודרני והחילוני של היהדות ("בטל את החופשה בסיני/וסע לירושלים") אלא גם נכנס לתוך נבכי התודעה והמחשבה ("שחרר, שחרר/אתה לא יכול לעוף עם שק של אבנים על הכתפיים"). בתוך כל זה, נכנס מיכה שטרית עם השורות המצמררות מתוך דיאלוג בין אדם לבין עץ: "-טוב שחזרת/-לא חזרתי/-טרם בגרת/אתה פרח נוי" ו"-בפעם הבאה, אמר העץ/-בפעם הבאה".
כמו לומר שהחיים הם מתנה חד פעמית ושעל האדם לנצלה כראוי ולא לבזבזה על הנאות ושקרים. "כמו אדם חופשי" ("אישה שלי"), הוא בעצם שני בתים נוספים ל"עץ הבודד", המרחיבים את דימוי הנשים בתוך חייו של האדם. אז גם מתגלה כי בעצם בעידן הנוכחי אנחנו הולכים בתוך מדבריות קטנות ושוממות בחיפוש אחרי "האני", שכן העיר הגדולה הופכת אותנו לפרטים בודדים. אל החשיבה הזאת מתחבר "בא מתוך הלב" המעולה ("רץ מתוך שינה/ים של כוונה/חלומות קטנים/רוח בפנים") שמבטיח כי למרות הבדידות והקושי, בסופו של דבר יגיע האור והשחר יפציע. זהו מוטיב חוזר אצל לב ארי, אשר מגיעה בהשראה ככל הנראה מהחוכמה הקבלית וכמובן משלום חנוך שכתב כבר לפני שני עשורים כי "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". מנגד, כפי שאפשר לראות למעלה בקליפ לשיר "מכור אלייה", מוטיב הבדידות העירונית בתל אביב ובכלל בעיר גדולה, הוא משהו מובנה אצלו ככל הנראה.



אם לכל אורך האלבום היה ארז לב ארי הקול המוביל, ב"פעמונים ברוח" משתנים העניינים ופטריק סבג הופך לראשון בין השווים ומדבר על הטיול המדברי שעברו השניים במציאות. הרחק מהסערה והניכור העירוני. את האלבום מסיים השיר האבידני "טיוטה להספד", ובו תוהה סחרוף לצלילי הגיטרות החשמליות של לב ארי "מי שהיה/לא מה שהיה/היכן החיה מן הימים ההם?" בשיר הנשמע כאחד שיכול בקלות להופיע באחד מאלבומי הסולו שלו.
"העץ הבודד" איננו אלבום איטי כפי שאולי אפשר להסיק מהטקסטים. דווקא להיפך- הוא נמצא בזרימה מתמדת, למרות הטקסטים הנוקבים שלו שאולי לדעת אחרים דורשים מלודיות מסוג אחר. יש פה סוג של קינה לתקופת העבר, אולי גם סוג של הספד לרוק הישראלי של "החברים של נטאשה", אשר עסקו בניכור העירוני במיוחד ב"רדיו בלה בלה" האלמותי שלהם. אגב "הנטאשות", חדי העין יבחינו בקרדיטים כי חצי מהם נוכחים באלבום הזה (ז'אן פול זימבריס וכאמור שטרית).
הדימויים המדבריים של הצמד לב ארי-סבג, מהווים ניגוד לעומת הפופיות שאפשר למצוא למשל בתמונות של הצמד "פט שופ בויז", אשר תמיד מקפידים להצטלפ בפוזות זוגיות. מצד שני, אולי כהתרסה לפופיות הזו, השניים, מגדירים בצורה הטובה ביותר את הניכור העירוני במוזיקה הישראלית.

"העץ הבודד". עטיפת האלבום.

ארז לב ארי ופטריק סבג בהופעה, 17/12/2013, מועדון הזאפה, תל אביב