כשניקו התחילה ללכת: ביקורת אלבום, "העץ הבודד"

שווה בן שווים. פטריק סבג וארז לב ארי. צילום: ריאן

את פטריק סבג פגש ארז לב ארי אי שם באמצע שנות התשעים. סבג הנהיג אז את להקת הרוק "כשניקו תתחיל לדבר", הזכורה מהלהיטים "צל כבד" ו"מכור אליה", וצרף את זה ללהקה. למרות הפירוק המיידי של "ניקו", לב ארי המשיך בקשר מוזיקלי עם סולנה - אך בעיקר עם אייל קופמן הקלידן, אליו חבר לאחר מכן במסגרת "אייל קופמן והנגרים".

 

השנים חלפו, לב ארי כבר עבר את גיל ה-30 ועדיין היה על תקן נגן ליווי. במקביל הוא התקרב אל הדת. אולי בגלל האמונה שנכנסה אל חייו- אז קרה לו סוג של נס, מעבר לזוגיות ששינתה את עולמו- עם מי שהפכה לאשתו. ב-2006 היה לו אלבום בכורה מוכן ביד והוא הוחתם על ידי חברת NMC. ככל הנראה בלי יותר מדי תקוות להפוך לתגלית או לאהוד בנאי הבא. את ההמשך אתם יודעים לבד: שני אלבומי מופת ("שמחת הפרטים הקטנים" ו"ארגמן"), צליל ואמירה ייחודיים ושבחים מקיר אל קיר.
 

לב ארי תמיד התאפיין בסגנון נגינה מיוחד ונדמה שהוא יותר מוזיקאי מאשר כותב מילים. זו כנראה הסיבה לכך ש"ארגמן" הוא לא רק תקליט קצר יחסית אלא גם שלטובתו הוא הלך לחפש השראה במדבר ולהשלמתו אף נעזר בטקסטים מהמקורות, ובכותבים אחרים (כולל טקסט של דוד אבידן- "מלחמה אבודה"). אחד מאותם הכותבים היה פטריק סבג ("בסוף היום" הנפלא ו"דבר איתה" המרגש). שיתוף הפעולה בין שני החברים משכבר הימים, לא הפסיק שם. הם שבו למדבר לפני כשנתיים, בהזמנת מריומה בן יוסף מ"בית השנטי" (שם עובדת אשתו של סבג), על מנת ליצור ולאחר מכן הביאו איתם את ברי סחרוף במה שהוליד לאחרונה את האלבום "העץ הבודד". דמותה של בן יוסף, אף מופיעה בשיר "פעמונים ברוח" ("האישה והשיער האדום/ציירה לי בית/נתנה לי מקום/סיר בשר/ילדים רעבים/עיר מדבר/דשות צהובים").
 

באלבום החדש, תשעה קטעים (אחד אינסטרומנטלי) המשלבים בין קודש לחול ועל טהרת שיתוף הפעולה לב ארי-סבג, שאף הוא התקרב במהלך השנים אל הדת ולפיכך קיבל החיבור המחודש הזה משנה תוקף. ההפתעה המעניינת כאן היא דווקא שהצירוף עם ברי סחרוף עבד טוב הרבה יותר מעבר לצפוי ולא נשמע מלאכותי. כמו כן, מיכה שטרית מצא עצמו ככותב השותף בשני שירים ("העץ הבודד"- המכיל גם טקסט של אבידן ו"כמו אדם חופשי") ובמעט שהוא נכנס אליו- הוא הצליח להשפיע המון.
 

השיר הפותח הוא "אליך אקרא", שיר אמונה חזק אשר נשמע כמו מזמור הלקוח מ"שיר השירים" ומתובל ברוק על גבול המוזיקה האתנית. אחריו מופיע "תפילה לעני", מזמור מיוחד הלקוח מתהילים ק"ג ונשמע כמו פטה מורגנה באמצע המדבר- ואפשר להגדירו כשיר קאנטרי-רוק וכולל את המילים "אל תסתר פניך ממני" ("ביום צערי"), המופיעות בצורה נסתרת בתוך אחד משירי "ארגמן" וכן מצוטטים בצד השני של העטיפה האחורית של אותו האלבום. "אם הייתי", ככל הנראה הסינגל המוצלח ביותר שיצא מתוך שירי "העץ הבודד", עוסק בפשטות רבה מאוד ביחסים ובתהיות של בן אדם לעצמו.

שיר הנושא מגיע רביעי בסדר וכולל בתוכו טקסט של אבידן ("אהבה ונטאטיבית") המדוקלם על ידי מיכה שטרית. שיר הדרך המרתק הזה, שאף זכה לקליפ בשחור לבן- ששני שליש ממנו מדברי ושלישו הנותר עירוני ואפל, מדבר לא רק על אמונה בזמן המודרני והחילוני של היהדות ("בטל את החופשה בסיני/וסע לירושלים") אלא גם נכנס לתוך נבכי התודעה והמחשבה ("שחרר, שחרר/אתה לא יכול לעוף עם שק של אבנים על הכתפיים"). בתוך כל זה, נכנס מיכה שטרית עם השורות המצמררות מתוך דיאלוג בין אדם לבין עץ: "-טוב שחזרת/-לא חזרתי/-טרם בגרת/אתה פרח נוי" ו"-בפעם הבאה, אמר העץ/-בפעם הבאה".
כמו לומר שהחיים הם מתנה חד פעמית ושעל האדם לנצלה כראוי ולא לבזבזה על הנאות ושקרים. "כמו אדם חופשי" ("אישה שלי"), הוא בעצם שני בתים נוספים ל"עץ הבודד", המרחיבים את דימוי הנשים בתוך חייו של האדם. אז גם מתגלה כי בעצם בעידן הנוכחי אנחנו הולכים בתוך מדבריות קטנות ושוממות בחיפוש אחרי "האני", שכן העיר הגדולה הופכת אותנו לפרטים בודדים. אל החשיבה הזאת מתחבר "בא מתוך הלב" המעולה ("רץ מתוך שינה/ים של כוונה/חלומות קטנים/רוח בפנים") שמבטיח כי למרות הבדידות והקושי, בסופו של דבר יגיע האור והשחר יפציע. זהו מוטיב חוזר אצל לב ארי, אשר מגיעה בהשראה ככל הנראה מהחוכמה הקבלית וכמובן משלום חנוך שכתב כבר לפני שני עשורים כי "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". מנגד, כפי שאפשר לראות למעלה בקליפ לשיר "מכור אלייה", מוטיב הבדידות העירונית בתל אביב ובכלל בעיר גדולה, הוא משהו מובנה אצלו ככל הנראה.

אם לכל אורך האלבום היה ארז לב ארי הקול המוביל, ב"פעמונים ברוח" משתנים העניינים ופטריק סבג הופך לראשון בין השווים ומדבר על הטיול המדברי שעברו השניים במציאות. הרחק מהסערה והניכור העירוני. את האלבום מסיים השיר האבידני "טיוטה להספד", ובו תוהה סחרוף לצלילי הגיטרות החשמליות של לב ארי "מי שהיה/לא מה שהיה/היכן החיה מן הימים ההם?" בשיר הנשמע כאחד שיכול בקלות להופיע באחד מאלבומי הסולו שלו.

"העץ הבודד" איננו אלבום איטי כפי שאולי אפשר להסיק מהטקסטים. דווקא להיפך- הוא נמצא בזרימה מתמדת, למרות הטקסטים הנוקבים שלו שאולי לדעת אחרים דורשים מלודיות מסוג אחר. יש פה סוג של קינה לתקופת העבר, אולי גם סוג של הספד לרוק הישראלי של "החברים של נטאשה", אשר עסקו בניכור העירוני במיוחד ב"רדיו בלה בלה" האלמותי שלהם. אגב "הנטאשות", חדי העין יבחינו בקרדיטים כי חצי מהם נוכחים באלבום הזה (ז'אן פול זימבריס וכאמור שטרית).

הדימויים המדבריים של הצמד לב ארי-סבג, מהווים ניגוד לעומת הפופיות שאפשר למצוא למשל בתמונות של הצמד "פט שופ בויז", אשר תמיד מקפידים להצטלפ בפוזות זוגיות. מצד שני, אולי כהתרסה לפופיות הזו, השניים, מגדירים בצורה הטובה ביותר את הניכור העירוני במוזיקה הישראלית.

"העץ הבודד". עטיפת האלבום.

ארז לב ארי ופטריק סבג בהופעה, 17/12/2013, מועדון הזאפה, תל אביב