אוזר אוז: ראיון עם קובי אוז

פורסם לראשונה בבלוג "צ'יפס", 20/12/2009

(צילומים: יחצ', פאבל בולו)

 

מזה כמספר חודשים מופיע קובי אוז ברחבי הארץ עם מופע סולו שלו, 'מזמורי נבוכים', המקדים את צאת אלבומו השני. ברביעי הקרוב הוא יגיע איתו אל פאב האלי'ס שבעיר התחתית בחיפה. בעקבות זאת קיימתי איתו ראיון למדור התרבות שאני כותב עבור מקומון 'זמן חיפה' מרשת 'זמן מעריב'. בשל סיבות של חוסר מקום, לא התאפשר להכניס את כל תכני הראיון במדור התרבות. כיוון שיש לדעתי ערך מוסף בתכנים שירדו, הראיון המלא מובא כאן.

  

קובי אוז, שנולד בשדרות לפני ארבעים שנה למשפחה של יוצאי טוניסיה וגדל כחילוני, מזוהה עד היום עם להקת 'טיפקס'- איתה פעל במשך כמעט עשרים שנה והוציא במסגרתה עשרה אלבומים בהם בלט יותר מכל האופי הישראלי של הלהקה לצד הטקסטים החברתיים הנוקבים שכתב. מאז נדמה שהוא שעשה כבר כמעט הכל: כתב שירים, הפיק מוזיקאלית והיה בעל לייבל, כתב ספרים ואפילו הדליק משואה ביום העצמאות. ולמרות זאת עדיין יש לו מה לחדש. עתה הוא חוזר עם 'מזמורי נבוכים', מופע הרכב אקוסטי הכולל שירים חדשים עם דגש יהודי בעיבוד ייחודי וזאת לקראת אלבומו השני שיכלול שירים אלה ומתוך מופע זה יצאו כבר שני סינגלים לרדיו- 'אלוהי' ו'שוועת עניים'. ברביעי הקרוב יגיע קובי אוז אל פאב האלי'ס בחיפה מלווה באדם מדר האלמותי המנגן במגוון כלים, נעם שלמה על גיטרה אקוסטית וג'וני קורן החיפאי על פסנתר ואקורדיון. "זאת תופעה עמוקה וכשיוצאים תקליטים האלה, זה בדרך כלל כתוצאה משנים של לימוד- למשל ארקדי דוכין שהתחיל להוציא שירים בנושא, למרות שנים רבות שהוא בכיוון הזה", אומר אוז. "לא שאני למדן כזה גדול, אבל כבר חמש שנים שאני לומד על הנושא הזה במסגרות שונות: ב'עלמא', באוניברסיטה העברית, דרך 'בית הלל' וכמובן לבדי".

במופע שלך ישנו גם השיר 'ידידידי' של רבי יהודה הלוי- מה משך אותך דווקא לשיר הזה מכל אוצרותיו הכתובים?

"השיר הזה הופיע באחת החוברות שקיבלתי בעת ההרצאות על פיוטים, בהן נכחתי במסגרת לימודי ב'עלמא'. מדובר בבסיסו בשיר יין, שמדבר על כך שלמרות שאנחנו שותים ועושים חיים שווה לנו לעצור רגע ולהגיד תודה על מה שיש לנו ומצד שני לחשוב גם על החלשים שאין להם את האפשרויות שלנו יש. מדובר בטקסט מרגש שנגע ללבי והוא כתוב בצורה משעשעת. לדעתי זה מדהים ששיר שנכתב לפני מאות שנים רלוונטי כל כך גם להיום".

מה השתנה בך פתאום, שהתחלת להתעסק בנושאים הקשורים למקורות?

"היצירה הפרטית שלי עסקה תמיד במה שהיה לי להגיד לעולם. כשהתחלתי לעיין במקורות גיליתי שבניגוד למה שחשבתי בהתחלה, כאילו מקורות מתעסקים בצניעות ובמה אסור או מותר לאכול ושאר מיני ניג'וסים, שהם עוסקים המון בנושאים חברתיים וגיליתי שיש בהם נושאים חשובים לי כמו דאגה לחלש".

איך השינוי שעברת משפיע על ההופעה עצמה?

"המופע שלי הוא לא קבליסטי ולא רוחניסטי, הוא עברי והוא מכאן. אני לא מתחפש לקדוש ולא משחק אותה מטיף- זה עדיין אותו קובי מ'טיפקס'. זה משהו שבא מתוך אהבה גדולה לחומרים ובשבילי לא לכבד את המקורות, זה ממש כמו לא לכבד את סבא שלי. מעבר לעובדה שזאת הופעה אינטימית, מרגשת שיש בה אנרגיות של מוזיקת נשמה, ויתרתי בה על בס- תופים. השירים מנוגנים בצורה מתוקה ולא לוחצת ואפשר ממש לקבל תחושה של בית כנסת גדול שפתוח לכל סוגי היהודים: יש בו דרשה משעשעת וגם שירים ופיוטים, וכמו תמיד אני מנסה להגיע לישראליות נכונה יותר- כזאת שלא בחרה צד אלא עומדת בין ערב למערב".

עד כמה מדובר בהופעה שונה ממה שהיינו רגילים לקבל ממך במסגרת 'טיפקס'?

"זאת הדרך שלי להתחיל מהתחלה ועכשיו כש'טיפקס' לא קיימת יותר אני משתמש בהזדמנות הזאת להופיע על במות קטנות, לפגוש את האנשים בגובה העיניים וממש לשמוע אותם תוך כדי ההופעה. אפשר אפילו להגיד שהאלבום הזה נאסף יחד עם הקהל".

  

  

עד כמה הנושא של החזרה למקורות עדיין חדשני בעיניך כיום?

"בעבורי לשמוע את הקול של סבא שלי בפלייליסט של גלגל"צ- זאת חדשנות אמיתית. זה דבר שלא חשבנו שיקרה בשנות ה-80 וה-90, והנה בכל זאת עכשיו אסופה של אומנים לוקחת את הצליל הזה ושמה אותו קדימה. לדעתי מדובר בצדק היסטורי כי משוררים בעבר, כמו ביאליק ואלתרמן, הכירו את המקורות ודרך השירים שכתבו אפשר לראות את הרקע הלמדני שלהם. יותר מאוחר הגיעה התקופה השטוחה בה כולם רצו להיות אזרחי העולם ועכשיו קורה משהו טוב ומהותי לישראליות. זה כאילו שעד היום היינו כמו אנגלים ללא שייקספיר ופתאום עכשיו אנשים מעמיקים את הידע שלהם במקורות".

אגב, בזמן אמת סירבת לעלות לתורה יחד עם סבא שלך, שהיה בעצמו פייטן.

"בזמנו זה ממש לא היה 'אייטיז' לעלות לתורה וכילד אהבתי את כל המוזיקה של התקופה ואת ה'גל החדש'. אבל סבא שלי, שנפטר שנתיים לאחר בר המצווה שלי, לא אמר מילה ולא כעס. בסופו של דבר עשיתי את זה בספטמבר האחרון, בגיל 40, בבית הכנסת בתל אביב ונרגמתי כהוגן בסוכריות. אגב, כתבתי בבלוג שלי מאמר שלם על העניין הזה בשם 'תכשיטי זהב וצעצועי פלסטיק', שמספר על תרבות המערב שמוכרת לנו צעצועי פלסטיק מטפוריים לשחק בהם כשאנחנו צעירים ובגלל זה אנחנו נמשכים פחות לתכשיטי הזהב הרוחניים שעוברים אלינו בירושה. היום אני כבר בוחר בזהב, אבל זה כל החיים שלנו- אדם מתקן כל הזמן דברים שעשה. לפחות אני מרגיש ככה".

אתה רואה בזה גם עניין של קירוב לבבות?

"זה לא שונה בהרבה מהרעיון של טיפקס, ואגב הסיבה שקראנו לעצמנו ככה הייתה כי רצינו למחוק בטיפקס את הגבולות בין האנשים. גם להופעות האלה תמיד היה מגיע קהל מכל מיני מקומות וגילאים, אנשים פשוטים או מסובכים, בנים ובנות, חילוניים או דתיים, ותמיד זה היה משהו שהוא חשוב לי. חוץ מזה עם המופע הנוכחי הופעתי גם בטורונטו, כשכל המדרשים היו באנגלית וזה עבד באותה המידה. מהבחינה הזאת מדובר בקירוב לבבות לא רק של יהודי הארץ, אלא גם של יהודי כל העולם".

מה תכלול ההופעה שלך בפאב האלי'ס?

"עוד לא הופעתי שם, אבל שמעתי שהאלי'ס הוא מקום עם נשמה. אני אעשה 11 שירים מהאלבום הממשמש ובא ובנוסף עוד שניים- שלושה שירים מתקופת 'טיפקס'. על זה אני מוסיף מדי פעם חומרים כמו למשל שירים של הפייטן אשר מזרחי ומהצד השני של המפה גם שירים של הרב שלמה קרליבך. אני מזמין את כל החיפאים לבוא ולראות את המופע הזה, כי יש דברים שאי אפשר להעביר בכתבה בעיתון וצריך לשמוע זמר עם גיטרה ואקורדיון ורק אז מבינים באמת".

 

  

  

קובי אוז, 'מזמורי נבוכים'. פאב האלי'ס, חיפה. דרך יפו 35, חיפה.

רביעי (23/12) בשעה 22:00. לפרטים: 04-8525550.

   

למלר חוקים משלו: ראיון עם אבי מלר

פורסם לראשונה בבלוג "צ'יפס", 17/09/2009

 

 (תמונות: עופר עמרם, ברני ארדוב) 

לאחרונה החליט העיתונאי ופרשן הספורט, אבי מלר, להביא את פאנל ליגת האלופות היישר מהאולפן אל הבמה ויחד עם חברו נדב יעקובי הם מעלים על במת 'צוותא' את המופע 'הכדור הוא הגול'. לרגל המאורע ובשל העובדה שמלר הוא חיפאי במקור, קיימתי איתו ראיון קצר לטובת מדור התרבות שאני כותב עבור מקומון 'זמן חיפה' מרשת 'זמן מעריב'. בשל סיבות טכניות אי אפשר היה לפרסמו במסגרת המדור ולפיכך בהיעדר פלטפורה אחרת- בחרתי לפרסמו כאן.

מי מאיתנו לא צפה בשידורי ליגת האלופות של ערוץ הספורט ונהנה מהדינאמיקה של חברי הפאנל? בטח התגאה מהעובדה ששניים מחמשת חברי הפאנל, מודי בר און ואבי מלר, הם חיפאים במקור. המהדרין גם ידעו לספר שמלר עצמו אף שיחק כדורגל בצעירותו תקופה קצרה במסגרת קבוצות נוער בעיר. בעקבות ההתעניינות הרבה לה זכו משדרי ליגת האלופות צץ בראשו של מלר הרעיון לקחת את קונספט הפאנל קדימה ולנסות לעניין בו בתי מלון שונים, אולם העניין ירד מהפרק בעקבות חשש מצד בתי המלון, שטענו שהדבר לא יהיה אטרקטיבי עבור נשים. בסופו של דבר קם מפיק אמיץ שהחליט לקחת את מלר, יחד עם חברו לפאנל נדב יעקובי ולעלות אותם על במה ראויה הרבה יותר מאשר הם חשבו תחילה- במת 'צוותא', עליה הם יעלו גם בשישי הבא עם המופע 'הכדור הוא הגול'. "לפני כחצי שנה פגשתי במקרה מפיק רמת גמני בשם איתי פשינסקי וסיפרתי לו על הרעיון שלי", משחזר מלר. "הוא התלהב בצורה בלתי רגילה והציע שאעשה מופע בימתי משותף עם נדב. וככה יצא שבמשך חודשיים וחצי בנינו יחד עם הבמאי איתמר וייס ערב שמשלב קצת תיאטרון, פסטיבל מספרי סיפורים וקצת סטנד אפ".

דומה שהמופע שלכם מביא את הדברים שקרו מאחורי הקלעים של האולפן, אל קדמת הבמה. האם אתה מסכים עם הקביעה הזאת?"
המופע כולל את כל מה שלא הספקנו לספר בשידור. למשל ההבדלים ביני לבין נדב, היחסים הטובים בינינו שנמשכים כבר חצי יובל, השיחות שלנו במהלך השידורים, הפאדיחות והיריבות בעבודה העיתונאית, כולל בעת נסיעות בעולם. אבל חלק מהחברות בינינו מתבטאת בזה שידענו להפריד בין העבודה לבין החברות עצמה".

זה לא מופע סטנד אפ רגיל שכולל טקסטים כתובים, איך בכל זאת מצליחים להחזיק מופע שכזה?
"חודשיים וחצי היינו בחזרות על אייטמים, אבל אנחנו פועלים על אינטראקציה עם הקהל ומגיבים לקריאות ביניים. במשך 75 דקות אנחנו מספרים והוגגים, אבל אם יש באמצע קטעים שעוצרים בהם, אנחנו מתמרנים. חוץ מזה, לשמחתנו הרבה אנחנו לא מתעסקים בטקטיקות או בהיסטוריה של המונדיאל אלא באים לבדר ואגב, את התגובות הכי טובות למופע קיבלנו דווקא מנשים".

למי מביניכם היה יותר קשה להסתגל לבמה?
"לנדב זה היה הרבה יותר משונה מאשר לי, כי בצעירותי התעניינתי בתיאטרון ובזמנו הייתי 3.5 שנים בחוג הדרמטי בבית הספר הריאלי בחיפה והופעתי בהצגות. איפשהו מדובר בסוג של הגשמת חלום עבורי, שזנחתי לטובת העיתונות".

אם כבר נגעת בעניין החיפאי, איך הדבר בא לידי ביטוי במסגרת הערב?

"אני יכול לספר לך שנדב משתמש בכל החצים הארסיים שלו ולמשל מספר שאני חייזר, מכיוון שבעבר אהדתי את הפועל חיפה ועברתי לאהוד את מכבי. היום אני כבר אוהד קבוצות בחו"ל, אבל זה בגלל שגרתי תקופה מסוימת שם ובשום פנים ואופן לא בגלל התנשאות. מעבר לזה, אנחנו מדברים גם על מכבי חיפה בליגת האלופות וכשאני מזכיר את הפלוסים והמינוסים בקטע הישראלי, היא מתוארת כאחד הפלוסים הגדולים בכדורגל הישראלי, תרבותית ומקצועית".

'הכדור הוא הגול', אבי מלר ונדב יעקובי על הבמה. הפקה: תיאטרון צוותא בשיתוף עם משרד פשבר. במאי: איתמר וייס. תיאטרון צוותא תל אביב.



מנגינת הנדודים: ראיון עם אלי רוזן

פורסם לראשונה בבלוג "צ'יפס", 07/08/2009

אלי רוזן הוציא לאחרונה את אלבום הבכורה שלו, "כל המקומות האלה", זכה לשבחים ומגיע להתארח בקפה נטו בחיפה. לרגל האירוע קיימתי איתו ראיון קצר במדור התרבות שאני כותב עבור מקומוני "זמן חיפה" ו"זמן קריות" מרשת מעריב. בשל סיבות של חוסר מקום, לא התאפשר להכניס את כל תכני הראיון במדור התרבות. כיוון שיש לדעתי ערך מוסף בתכנים שירדו, הראיון המלא מובא כאן.
        
אחד האלבומים המיוחדים והאישיים שיצאו בשנה האחרונה הוא ללא ספק "כל המקומות האלה" של אלי רוזן, שיגיע להופעה אינטימית עם הצ'לנית תום קלנר בקפה נטו בחמישי הקרוב. שירי הבכורה שייצאו מתוך האלבום, "אי אפשר לכתוב שירה" ו"בתים בעיר", זכו להצלחה מסוימת, אבל רוב אלה ששמעו את האלבום אהבו להתמקד דווקא ב"צ'יינטאון" ("להצטלם כשעצוב, לא רק בשמחה. לא לעמוד כשיש צפירה, פשוט לשכב כל היום על הרצפה"). רוזן כתב את כל מילות האלבום במהלכן של כשש שנים, שנתיים מתוכן בפריז, ולצד איתי זנגי מלהקת "בין השמשות", המשמש גם על תקן מפיק מוזיקאלי, מנגנים בו מיטב הנגנים כמו איסר טננבאום (תופים) ומרק לזר (בס), מלהקת "רוקפור", יהוא ירון (קונטרבס), תום קלנר (צ'לו וקולות) ועופר טל מ"התפוחים" ו"רדיו טריפ" (סקרצ'ינג). בנוסף מתארחים בשירה גם יורם חזן מ"כנסיית השכל" ("דיינו") וכמובן עמיר לב ("בן גוריון"). "אני לא מעגל פינות ועושה את המוזיקה שלי עם האנשים הכי טובים, כך שאין סיבה שהיא לא תגיע לכולם", אומר רוזן.
       
מאלמוניות כמעט מוחלטת, הגעת למצב שבו קוטנר כותב עליך ביקורת מחמיאה מורחבת ביותר.
"אני לא רואה את זה כמשהו שקרה בין לילה, כי אני מופיע עם החומרים האלה כבר 5-6 שנים. כיוונתי שזה יקרה ואני שמח שקוטנר אהב את זה. מה שכן יש לי בעיה עם המושג 'אינדי', שבעזרתו מנסים לגמד תופעות. בדרך כלל זה נתפס כמשהו בוסרי או פחות מקצועי. אצלי אין את זה ואני לא רואה במה שאני עושה כמוזיקה שמיועדת לשוליים. אין באומנות שלי התפשרות או נקודה של התמסחרות. אל"ף זה מתחיל מכך שמדובר בנגנים ובמוזיקאים שאני מעריך ורציתי שהיו חלק מהאלבום ובי"ת, במשך העבודה כולנו הפכנו לחברים וכל אחד הביא את החלק שלו לאלבום. נוצר קשר אישי מאוד עמוק, שהיה בשבילי סוג של סגירת מעגל בשיתוף הפעולה עם האומנים שתמיד רציתי לעבוד איתם. זה בעיקר בזכות "אנובה", שגרמה לזה לקרות".
       
נכנסת ללייבל של "אנובה" בשלב שבו רוב המוחתמים שם שרו וכתבו באנגלית ואין ספק כי אתה די שונה מוזיקאלית מרוב האומנים שנמצאים שם היום. איך החבר'ה של "אנובה" הגיעו אליך?
"הבאתי להם סקציות שהם אהבו והם באו לראות אותי בהופעה כדי לקבל החלטה סופית, ובהופעה הם אהבו את מה שהם שמעו".
       
עבורי לשמוע פתאום את עמיר לב אצלך באלבום, הייתה הפתעה נעימה. למה הרגשת שהוא יכול היה להביא את הערך המוסף דווקא ב"בן גוריון"?
"כשכתבתי את השיר הזה, ממש שמעתי בראש שלי את עמיר שר את הפזמון. הקול שלו זה משהו מאוד חם שלדעתי מהווה את מושא החום שבשיר ולפני שנה, כשהוא בא לאולפן ושר אותו בפעם הראשונה- הייתה לי צמרמורת והיה איזשהו רגע של חשמל באוויר. השיר יצא הרבה יותר חזק ממה שדמיינתי". 
   
עד כמה פריז הייתה משמעותית ביצירה הזאת ועד כמה העברית משחקת כאן תפקיד חשוב?
"בתור יוצר, כל ההשראה שאני סופג- בין אם זה השפעות מצרפת או מישראל, אני מתעל לעברית. השפה העברית מאוד חשובה לי, אני מאוד אוהב אותה ומעניין אותי ליצור בעזרתה. פריז היוותה עבורי מקום גדול של השראה ומפלט חלומי מהארץ, אבל דווקא שם הבנתי שחשוב לי לשמור על העברית ועם כל הקושי שיש בארץ, טוב לי לגור כאן וזאת המדינה שלי. בכל אופן תמיד תהיה לי בלב פינה חמה לפריז".
       
באלבום שלך יש בעיקר שירי נסיעות, שירים על אהבה נכזבת וגם על בדידות. כמה מתוך כל זה מבוסס על אלמנטים אוטוביוגרפיים?
"השירים האלה הם אני ולא מדובר בדמות פיקטיבית שהמצאתי. מדובר בי ובחוויות שלי. הסיבה שקראתי לאלבום "כל המקומות האלה", היא שהוא באמת מבטא את המסע שחוויתי בשש השנים האחרונות והוא כלל הרבה שאלות, נסיעות וחיפושים אחרי אהבה והמקום שלך בכל התוהו הזה".

תום קלנר ואלי רוזן

 
עמוד המייספייס של אלי רוזן בו ניתן לשמוע את "כל המקומות האלה" במלואו:
http://www.myspace.com/elirozen

אלי רוזן בהופעה, קפה נטו, חיפה. יום חמישי (13/8) בשעה 22:00.

   
      

ניסוי כלים

        פורסם לראשונה בבלוג "צ'יפס", 24/07/2009

(תמונת שער "זמן חיפה/קריות": צילום- טל צבר, עריכה: מירי מילמן.
מימין לשמאל: עדי אלקובי- תופים, טירן עזרא- שירה, אלרם בוקסר - גיטרה ובנוסף, מפיקה המוזיקאלי של הלהקה, גיא גולדנברג - גיטרה, אייל בן שושן - בס)

ביום רביעי שעבר השיקה להקת "פריום" במועדון הסיטי הול בחיפה את המיני אלבום החדש שלה. שתי להקות מטאל ישראליות הגיעו לחלוק לה כבוד- אבל אין ספק, כי "פריום" היא הדבר האמיתי. בשבוע הבא תמריא הלהקה לגרמניה כדי להייצג את ישראל בפסטיבל המטאל ללהקות מטאל לא מוחתמות שיתקיים בווקאן.

לפני כמספר שבועות, פרסמו מקומוני "זמן חיפה" ו"זמן קריות" את הכתבה שלי על "פריום", להקת מטאל צעירה מהקריות (שכללה גם ראיון עם ארבעה מתוך חמשת חבריה). כמו כן, פרסם אתר האינטרנט של "מעריב" (NRG) את הכתבה במסגרת סופ"ש מטאל שנערך במדור התרבות שלו.

מסתבר ש"פריום" לא עוצרת לרגע ובשבוע שעבר ערכה הלהקה את הופעת ההשקה למיני אלבום הראשון שלה, "דה ניו לאו", במועדון הסיטי הול בחיפה במסגרת ערב משולש יחד עם עוד שתי להקות מטאל- "כנען" (מנהרייה) ו"פאנטום פיין" (מרחובות). העובדה ששתי הלהקות האלה עברו מרחק לא קטן עד חיפה, מראה שמעבר להערכה שיש להם לקהל חובבי המטאל של הסיטי הול, (שמתפקד מזה שנים רבות כבית חם למגוון רחב של הפקות, יוצרים ולהקות שונות) יש להם הערכה עצומה ללהקת "פריום", שתייצג אותנו השנה בפסטיבל העולמי ללהקות מטאל לא מוחתמות- "ווקאן אופאן אייר", שתיערך בגרמניה בין התאריכים 30/7- 1/8. אין ספק המוזיקה שעושים חברי להקות "כנען" ו"פאנטום פיין" (שארחו את הזמרת מירי מילמן בגרסת כיסוי לשירם של להקת "נאברמור", "דה ריוור דראגון האס קאם") היא בסדר גמור וסחפה אנשים בקהל לטירוף חושים, אבל כשהגיעה שעתה של "פריום" לעלות על הבמה, אי אפשר היה שלא להבחין שמדובר בלהקה מסוג אחר- כזאת שהכימיה בין כל חבריה, שכל אחד מהם הוא וירטואוז בפני עצמו התורם את חלקו לשלם הגדול, היא מעבר למילים ולמוזיקה. בשעה שמכבי חיפה פרקה יריבה צפון אירית 6-0 בדרך לשלב הבא בגביע האלופות, עלתה "פריום" לבמה ופרקה כמויות חשמל נכבדות על הקהל שהגיע למקום.

(מתוך דף הפייסבוק של להקת "פריום")

ההשתלטות של גיא גולדנברג (גיטרה), אייל בן שושן (בס), עדי אלקובי (תופים), טירן עזרא הסולן, שניחן ביכולת ווקאלית מרשימה, ומעל כולם אלרם בוקסר (גיטרה), שגם על הבמה המשיך לתפקד כמפיק המוזיקאלי של הלהקה במלוא מובן המילה, על הסיטי הול הייתה מידית. בין רגע התמלאה רחבת המקום כמעט עד תומה, ידיים הונפו באוויר והכאוס שלט.

בזה אחר זה, ניגנה "פריום" את שירי המיני אלבום החדש, שירים חדשים מתוך האלבום הבא ואף הוסיפה שני קאברים- "טוקסיקס גרבאג' איילנד" של להקת "גוג'ארה" ו"איי אם ברוקן" של להקת "פנטרה", ממנה הם הושפעו בין היתר. שי שליבו, הבחור הצעיר שהיה הרוח החיה והמארגנת מאחורי פסטיבל המטאל "הללויה", שנערך לפני מספר חודשים זאת השנה השנייה ברציפות, היה אחראי גם על האירוע הזה וחברי "פריום", אף חלקו לו כבוד כשהעלו אותו על הבמה באחד השירים. כמה סמלי היה שהשיר האחרון שבוצע באותו הערב היה דווקא השיר ששלח את הלהקה לתחרות העולמית בגרמניה, "רטינה". ההשתחוות של חברי "פריום" בסיום הופעת ההשקה, בפני הקהל שהגיע לחגוג איתם וקפיצתו של אלקובי אל הקהל מיד אחר כך, הראתה יותר מכל דבר אחר ש"פריום" היא להקה שלא רק שמחוברת לקהל שלה, אלא גם קורצה מחומר אחר. אין ספק שההופעה הזאת היא רק הצהרת כוונות לא מודעת להופעתם במסגרת תחרות ה"מטאל בטאל" העולמית שתיערך בשבוע הבא בגרמניה. מכאן אני מחזיק להם אצבעות.

עמוד המייספייס של "פריום"-    

http://www.myspace.com/FERIUM

 

בלי לשים גבולות: אלבום שני ל-SHIM

פונה הפעם למחוזות הקאונטרי. שים. צילום: דוד חברוני

ארבע שנים אחרי הוצאת המיני אלבום שנשא את שמה, מוציאה שים (שמרית עובדיה) אלבום שני- "Riverbound". אם תרצו, אלבום מלא ראשון. בו בולט בעיקר הרצון המעניין לשלב מוזיקת הקאנטרי בתוך הפולק הנהדר של שים, שקיבל עד היום בעיקר תשבוחות. אצלנו ומעבר לים. שים מוכרת בסצנה האלטרנטיבית בארץ מזה כמה שנים וכן בסצנת הפולק הליברפולית, שם למדה במסגרת בית הספר הגבוה למוזיקה של פול מקרטני. את ההכרה שלה קיבלה שים בעיקר בזכות השיר "Drama Queen", אשר הושמע גם בתחנת הרדיו הגרמנית הידועה 'רדיו פריץ'. שם זכה לתגובות משבחות, הן מצד המבקרים והן מצד המאזינים. 

כמאמר הקלישאה שים התחילה כנראה הכי טוב שהיא יכולה' ולאט לאט הגבירה את הקצב. את האלבום החדש, פותח "I Hate To See You Go" שאיננו מהחזקים בשירים כאן גם כיוון שהמלודיה שלו איננה מתאימה לטקסט שלו, אפילו לא כאנטיתזה, וגם כיוון שטקסט עצמו נבלע בתוך נגינת הכינור (אפילו אם היא של אבנר קלמר המצוין) ומאבד מהמשמעות שלו. גם שיר הנושא, "Riverbound", לוקה בבעיית שיוך מלודיה נכונה לטקסט- פרט לפזמון המצוין שלו. לעומת זאת, "Desert of Broken Souls" המגיע מיד אחר כך הוא שיר נהדר, מלא עוצמה וגיטרות חשמליות. "Nothing Changes" הוא עוד קטע נפלא וסוחף, שאפשר לציין ברזומה של שים. 

אמצע האלבום ואנחנו מקבלים את "Your Words"- שיר קאנטרי אדיר עם טקסט שובר לבבות המספר על פרידה מגבר לטובת הדרך, ו-"Confession", שיר קאנטרי נוסף ומצוין, הבנוי על קו מוזיקלי של אקורדיון (של רב האמן המוזיקלי אלון קפלן) עליו מתלבשת גיטרה חשמלית (הילי בוימל המוכשרת) עם מילים פשוטות שלא מפריעות לזרימה ההרמונית שבו. מצד שני, זה נשמע בדיוק כמו לחן המתאים לטקסט עברי למהדרין. כך גם ברצועה השביעית, "Coquihalla Highway"- שיר מינימליסטי ואקוסטי, בו מתארח הבנג'ו של עוזי רמירז.





מסיימים את האלבום "Simple Complication" המקפיץ ו-"Damage is Done" המופיע כבונוס. שני שירים מעולים, שמותרים את המאזין עם טעם טוב. 

לסיכום, ב-"Riverbound" שים מצליחה שוב להביא בשורות חדשות עם אלבום משובח- שאמנם מתחיל קצת מהוסס, אבל ממשיך את דרכם של שירים המיני אלבום הראשון ומבטיח המון לקראת הבאות. מי יודע, אולי הפעם- בעברית. 

עטיפת האלבום

SHIM, RIVERBOUND, 2013

לשמיעה ולקניית האלבום: http://shim.bandcamp.com/album/riverbound

הולכת על הצד הפראי: אלבום שני לרוני אלטר

עכשיו גם באנגלית. רוני אלטר. צילום: עמית ישראלי

אלבום הבכורה של רוני אלטר, "כיס אוויר", יצא ב-2010. השירים שבו היו על טהרת כותבים שונים ובהם גם שירו של אלתרמן, "הבכי", שהלחין אביה נפתלי אלטר- במקור עבור אושיק לוי. ארבע שנים אחרי, יוצא כעת "Go Wild". אלבום באנגלית, שאת כל שיריו כתבה והלחינה, בהפקתו המוזיקלית של אלון לוטרינגר. הטקסטים של "Go Wild" נכתבו כמעט כולם בפריז- שם מתגוררת אלטר יחד עם בן זוגה, הצלם עמית ישראלי, במהלך השנתיים האחרונות. לצד הופעות רבות בערים שונות היא מתפרנסת גם ממתן שיעורי עברית, ופיתוח קול. עתה, היא חוזרת לחופשת מולדת קצרה במהלכה תעלה מספר הופעות ברחבי הארץ. "הכתיבה שלי מאוד אישית ומי שיקשיב לעומק המילים, יבין שהכל אצלי גלוי ונמצא 'על השולחן'", אומרת אלטר. "למעשה, המעבר לפריז וההתמודדות עם החיים בעיר הזאת, זו החוויה הכי מורכבת שחוויתי עד היום בחייה. האווירה שמגיעה מתוך השירים, הושפעה מהריחוק שלי מהבית, ממגורים בעיר חדשה ומאוד יפה, קרה וגם נטולת הסחות דעת. ההדגמה הכי טובה לתחושות הללו, היא שיר הנושא שמספר את סיפור השוני בתפאורה שמסביבי והגעגוע לארץ- ובכל זאת, שבעצם למרות הכל, אני עדיין אותו הבן אדם".

האם הכתיבה באנגלית הייתה קלה לך יותר, בגלל כל מה שקשור להשתחררות ממחויבויות כלשהי לשפה הערבית וביקורתיות שיש בארץ?

"מבחינתי טקסט צריך להיות כתוב היטב בכל שפה שהיא. מעבר לזה, כתיבת שירי האלבום החדש יצאה אצלי באנגלית בצורה לא מודעת לגמרי- אולי מתוך מחשבה שאם אני נוסעת למדינה באירופה ואני רוצה לשיר שם, אז כדאי שיבינו על מה אני מדברת. זה לא שהפעם כתבתי באנגלית מתוך יראה לשירים העבריים, אלא שיותר נכון לומר שהשתחרר אצלי מעיין ברז אנגלוסקסי וכל זה חלק מהעניין של לנסוע ולגור במדינה זרה- ולכן גם ליצור בשפה זרה. היצירה בעברית עדיין קיימת אצלי כמובן, ובינתיים גם כתבתי ארבעה שירים חדשים- בעברית". 

איך התחיל התהליך שבסופו של דבר הביא אותך לצרפת?

"לפני שנתיים וחצי נסעתי לפריז לטובת סדנת מוזיקה יחד עם אניה בוקשטיין, שהיא חברה מאוד טובה שלי. תוכן השיעורים הללו נגד באופן כללי את כל מה שעשיתי או האמנתי בו, והעביר אותה איש מאוד מוכר בתעשייה שם- מורה לפיתוח קול שעובד עם שחקנים. זו הייתה יותר סדנה שיועדה עבור שחקנים שרוצים לשיר ולהגיש טקסטים לקהל. התנסיתי שם בדברים שלא חשבתי בחיים שאחווה. בגלל שלא הכרתי אף אחד ולא הבנתי מה קורה סביבי, כי כולם דיברו צרפתית שוטפת, אז לא פחדתי לעשות פאדיחות או משהו כזה. ככה יצא שלראשונה עמדתי על במה ועשיתי כל מה שאני רוצה, מבלי לחשוב על זה יותר מדי. זה עשה לי סוויץ' כזה בראש, וכשחזרתי חזרה לארץ הרגשתי שהשתנה אצלי משהו במהלך השבוע ההוא".

מאיזה בחינה?

"כל ההתנהלות שם הייתה כיפית ונראתה לי קסומה. סיפרתי לבן הזוג שלי שהיה לי כל כך מדהים שם ותהיתי למה לא לעבור לגור לפריז לתקופה. הוא מיד הסכים, גם כי הוא צלם אופנה ופריז היא המקום המושלם בשבילו, ותוך שלושה חודשים כבר עברנו. התכנון המקורי היה לשהות שם חצי שנה, אבל לא הספקנו לעשות שם יותר מדי ולכן בינתיים 'נתקענו' שם. מצד שני, אני לא רואה את עצמי נשארת לגור בפריז לנצח.

"בבית, אני מרגישה רק בתל אביב. בצרפת אני מרגישה זרה, למרות שאני מתחילה לשלוט בשפה. נכון שיש לי פה בית נעים ונוח וגם מצאתי חברים, אבל אין לי יום שאני לא חושבת לחזור הביתה. זה לא שירדתי מהארץ".

היא עוד תשוב... רוני אלטר. צילום: עמית ישראלי

את "Go Wild" הקדשת לאריק איינשטיין, איתו שרת בעבר שני דואטים. איך קיבלת את הידיעה על מותו הטרגי? 

"כל המצב הזה היה לי מאוד מוזר. ראיתי באינטרנט את השידור החי מבית החולים. הרגשתי שעוד רגע הלסת שלי נשמטת על הרצפה. פרצתי בבכי תמרורים ולמחרת קמתי ריקה, כאילו הוציאו לי איבר. ירדתי למטה לטייל עם הכלבה, והרגשתי שאני הולכת על אוויר. מסביבי, כולם לא הביעו שום רגש מיוחד ולא הבנתי איך זה שאני מתה מבפנים- והם הכי מחייכים בעולם או אוכלים קוראסון. לקח לי 10 דקות ארוכות להבין, שהם לא הכירו את האיש הזה למרות שהוא היה חי על אותה הפלנטה. ברגעים האלה מאוד רציתי להיות בתל אביב, בכיכר או בהלוויה שלו".

איך הגעת לעבוד איתו?

"הכל קרה משיר שאבא שלי הלחין למילים של אלתרמן, שכמו רוב הסקיצות הביתיות שהוא הקליט- אני שרה בהן. הוא שלח את השיר לאריק, שאמר שהשיר נהדר, אבל ביקש יחד עם השיר- גם את הזמרת... עד אז לא ממש יצא לי להכיר אותו. פגשתי אותו בפעם הראשונה כשהייתי בת 8, דרך עלי מוהר ז"ל- האבא של אחותי, וקיבלתי ממנו חתימה. יחד עם החתימה מגידי גוב, כילדה זה היה שיא השיאים עבורי".

את האלבום החדש שלה, הקליטה רוני אלטר באולפני CBE האגדיים. אולפנים אשר בהם הקליטו אמנים כאידית פיאף, סרג' גינסבורג, ג'וני הולידיי ופול סיימון את שיריהם. "במשך שבוע אינטנסיבי, בלי יום ובלי לילה, אני, אלון, שחר חזיזה וחצוצרן אבישי כהן, שלשמחתי היה באותו הזמן בטור אירופאי והצטרף אלינו, ניגנו והתנסינו בכל מיני כלי נגינה שהיו באולפן. חלקם נדירים שכבר אי אפשר למצוא. זה היה ממש כמו לבקר בחנות ממתקים למוזיקאים", משחזרת אלטר. "חוץ מזה, האווירה באולפן הייתה מיוחדת- כי באמת מרגישים שהקירות מסביב ספוגים בהיסטוריה".

מה הסיפור שמאחורי עטיפת האלבום החדש?

"מדובר ברקמה של ממש, שעיצבה חברתי אביטל מנור, מעצבת ומאיירת מאוד מוכשרת. היא סרקה את התמונות שצילם עמית, רקמה עליהם ואחר כך צילמה הכל מחדש. זו עבודה שלקחה המון זמן ומאוהבת באיך שזה יצא. התמונות האלה מבטאות משהו שדומה למוזיקה והשילוב בין השחור ללבן לצבעוניות, מסמלות עבורי את המציאות האנושית: יש בה המון רבדים וימים טובים או רעים".

מה התכנון להופעות הקרובות?

"אני שמחה שהצלחתי לסגור הופעות לא רק בתל אביב, כי חשוב לי לצאת קצת החוצה. יש לי הרכב חלומי ממש של מוזיקאים, שכל אחד הוא גם סולן בעצמו: עינב ג'קסון כהן, מיכה הרשליקביץ', אלון לוטרינגר, שחר חזיזה ומיכל גבע. זה היה חשוב לי, כי האלבום החדש מבקש הרמוניות קוליות. בהופעה הראשונה ב'תרבותא', נארח את אניה בוקשטיין, שמעל לכל היא פסנתרנית מוכשרת. היא יכולה לנגן לבד, וזה ישמע כאילו יש הרכב שלם מאחוריה. הקול שלה מרגש בעיניי".

עטיפת האלבום

רוני אלטר בהופעה עם שירי האלבום "Go Wild": 

18.1 ב"תרבותא", יקנעם (אורחת: אניה בוקשטיין)

22.1 ב"חלוץ 33", באר שבע,

28.1 ב"צוללת", בירושלים (אורח: נפתלי אלטר)

4.2 ב"בארבי" (אורח: החצוצרן אבישי כהן).

לינקים נוספים:

1. חן לב, מתוך מדור התרבות של "זמן חיפה/קריות", ביקורת על "כיס אוויר" (06/08/2010)

2. עמוד הבאנדקאמפ של רוני אלטר

מספריית הווידאו:

רוני אלטר מתארחת אצל נועם נבו בהופעה, "סינקופה", חיפה (08/02/2011)

ויהי אור: ראיון עם רונן בן טל

השנה: 2013. האירוע: הוצאת אלבום חדש ל"אור כשדים", "לאחותי". הדובר: רונן בן טל. העיתוי: כמעט חמש שנים אחרי שחזר אלינו בסערה ובמהלכן יצאו סט משולש ("שקיות") ובו גרסות דיגיטליות לאלבומו "תיקיות" ול"אחד מול אחד" של "אור כשדים" ואלבום חדש- "תקלה במנגנון ההדחקה", וכן "כדור ברזל"- אלבום הופעה חיה שתיעד את איחודה של להקת דור "הרוקסן". נוסף על כך, ב-8/1/2014 תעלה "אור כשדים" הופעת השקה לאלבום החדש, בבארבי התל אביבי.

 

"אור כשדים" עם וגם בלי ז'אן ז'ק, בתקופת האיחוד הראשון. צילום: דניאל חכים

"בחודש מרץ 2011 גילתה אחותי המנוחה אופירה, שהיא חולה בסרטן. פתאום, מבלי לתכנן, התחילו לבקוע ממני עוד ועוד טקסטים. בחיי היום יום שלי אני לא יושב על הגיטרה ומנסה לכתוב, אני בכלל נמצא כבר המון שנים בעולם שלא קשור לתחום המוזיקה- ומתוכי, ממש כמו מבטן האדמה, יצאו מילים. אצלי זה תמיד מתחיל ממילים. בשיר 'עוד מעט קטן', יש לי שורה: 'בעברי שלוש פצצות מיצרר', שבדיעבד אני מבין שהיא מתייחסת לשלוש הנשים שהכי קרובות אליי ושחלו בסרטן- אמי זיכרונה לברכה, גרושתי תמי גלבץ שחלתה והחלימה (באותה התקופה גם נכתב האלבום 'תקלה במנגנון ההדחקה', ח"ל), ולאחותי, לה מוקדש האלבום".

האם כדי לכתוב טקסטים חדשים, אתה חייב משהו שירעיד כל כך את עולמך? עד "תקלה", לא כתבת חומרים חדשים מזה עשור וחצי.

"אולי באמת אני צריך משהו שיטלטל את הכל מסביבי, כדי לכתוב", אומר בן טל בציניות. "מצד שני, כביכול יש מכנה משותף שקשור למחלה בשני האלבומים האלה, אבל לא הייתי הופך את זה לכלל אצבע. כבר בהופעות האיחוד של 'אורקה', אל תוך 2010, הוספנו שני שירים חדשים- 'מינכהאוזן' ו'מטיל זהב'. ברגע שחזרנו לעבוד יחד, החל גם טפטוף איטי של כתיבת שירים חדשים- ובהם גם 'כדור ברזל', כמובן".

מתי הבנת שיש לך ביד אלבום חדש?

"בתוך חודש וחצי כתבתי עוד 5-6 שירים ועמד כל השלד של האלבום החדש. את השירים בהתחלה הם אפילו לא היו על המחשב- הקלטתי אותם על הפסנתר באייפון והסתובבתי איתם ככה הרבה מאוד זמן. יום אחד באמצע 2012, הרמתי טלפון לעובד אפרת וביקשתי ממנו שיבוא לשמוע ולקרוא את הטקסטים כדי לדעת מה הוא חושב. לא היו לי מחשבות לעשות עם הסקיצות האלה יותר מדי, אבל קיבלתי עידוד מאוד חזק מעובד לעשות את זה".

מה אחותך חשבה על השירים הללו?

"היינו קרובים מאוד. היא הייתה לגמרי בעניין של 'אור כשדים', הגיעה להופעות וכך גם בנה בן ה-15. למעשה, חוץ משיר הפתיחה שנכתב לאחר מותה- היא הכירה ושמעה את כל שירי האלבום החדש וגם ידעה שהוא יוקלט לזיכרה".

ממש ככה?

"ממש ככה. אחותי הייתה טיפוס ותמיד הופיעה כך או אחרת בכמה מהשירים שלי לאורך השנים. למשל ב'המצפון', שנפתח במילים: 'אחותי אומרת שדם זה לא כמו מים'. היא הייתה גדולה ממני בשלוש שנים ובזכותה כבר כשהייתי בכיתה ו', היה בבית היה את 'המי' שבדיוק הוציאו אז את 'טומי'. כשהיא חלתה היא הבינה מהרגע הראשון מה יש לה, כיוון שהייתה המטולוגית בכירה ומנהלת בנק הדם ב'איכלוב'. נוסף על כך, מאחר ואנחנו 'למודי' סרטן, אז לא הייתה לנו בעיה לדבר בגובה העיניים. הכל גם קרה מהר מאוד- היא נפטרה ב-30 בדצמבר 2012, בינואר 2013 נכנסנו להקלטות ובסוף מאי האלבום היה מוכן לגמרי. אגב, חשבתי בהתחלה לקרוא לאלבום על שם השיר 'דורמיקום', שזה סם הרדמה שחולים מקבלים לפני ניתוח ויש לו תכונה שהוא מוחק את הזיכרון מהניתוח- כדי שבאמצע הלילה פתאום כל הסיפור הזה לא יבוא לך בתוך איזה סיוט".

איך זה שאצלך הכל ארוז בצורה מאורגנת? "תיקיות", "שקיות" ועכשיו "מדפים ומגירות"- כמו שאתה שר ב"מינכהאוזן".

"נכון שאת השם 'תיקות' בחרתי בזמנו לאלבום, בגלל שהוא הורכב משירים שהצטברו אצלי בכל מיני תיקיות- אבל, מה שאתה אומר באמת נכון. במקביל לגילוי המחלה של תמי והטיפולים שהיא עברה, פניתי לעזרה פסיכולוגית. הרגשתי שאני צריך מישהו חיצונית שייתן לי כלי להתמודד עם כל כזה- ומ'עזרה ראשונה', זה הפך לטיפול ממושך של שש שנים. אחת מהמסקנות שקיבלתי בעקבות הפגישות הללו, היא שאני בן אדם שהכל יושב מסודר אצלו. חוץ מזה שיש כפל משמעות בעניין הזה של 'תיקיה', שבזמנו למשל בז'רגון שהיה לי עם פורטיס היינו אומרים 'בואנ'ה אחי, איזה תיקיה נפלה עלייך'- במובן של מעמסה. הדבר הזה קיים אצלי מאז ומתמיד, גם כיום כשאני מתעסק בקולנוע ובתסריטים וגם ב'לאחותי'. למשל בשיר 'עין תחת עין', שם גם יש את המשפט 'משפחה תחת משפחה'. אלה הן שלוש מילים שכל אחת עומדת בפני עצמה".



כחושבים על זה, מה שמבדיל בין "הקליק" ל"אור כשדים" הם רק שני אנשים. אתה ודודי לוי לעומת דני דותן ואלי אברמוב. ובכל זאת, יש שוני מהותי בין השירים של שתי הלהקות.

"אפשר ללכת עוד צעד עם זה. בעבר של שתי הלהקות, יש את 'גוסטו לובי' שהיו חברים בו ז'אן ז'ק, אלי, עובד, רונה ורד ואני- שגם ניגנו עם 'הקליק' ב'עולם צפוף'. ברגע שדני עבר לעשות קולנוע, הפכנו לחברים קרובים עוד יותר. אני מת עלך הסרט הדוקומנטרי שהוא עשה על 'הקליק'. בסופו של דבר, המהות של הלהקה הם השירים- והם שונים לגמרי. גם אם אלי היה מנגן ב'אור כשדים' זה היה נשמע לגמרי 'אור כשדים'. עובד אמר לי פעם, שבטקסטים ובאיך שאני מגיש את השירים- יש כבר את כל העיבוד".

בזמנו שרת את "לך מכאן", שהיה שיר מלא עמימות כולל שם הכותב- "זאביק השועל", שמאחוריו הסתתר גל אוחובסקי. לעומת זאת, ברוב השירים שיש היום ברדיו- הכל על השולחן.

"החיים שלי נוכחים כמעט תמיד בשירים שלי, וב'לאחותי', החיים שלי פרוסים לאורך ולרוחב, מהילדות שלי ועד היום. אני מודע לזה שאני לא כותב שירים פשוטים, אבל ברור שלכל כותב יש את האג'נדה שלו. יש כאלה שכותבים טקסטים עמוקים ויש שכותבים פזמונים. הפרוליגה שלקחתי מגיל צעיר זה לעשות את מה שאני אוהב, בלי לחשוב מה יגידו על זה ולאן זה יגיע. אני ממש שמח ואפילו גאה לומר, שיש ל'אור כשדים' קהל פאנטי, אפילו איכותי אם תרצה, שאוהב את השירים- ואיתו אני מתכתב. לצד זה, לדעתי אני לא יכול, גם אם הייתי רוצה, לכתוב משהו שיפגע בטעם הרוב. את זה אני אומר בשיא הצניעות.

"ההיסטוריה של 'לך מכאן', התחילה בזה שכתבתי עוד לפני האלבום 'תיקיות', שלושה שירים באנגלית- במסגרת 'גוסטו לובי' ובאופן עצמאי עם חברים. ב-85' יחד ז'אן ז'ק, יקי אבימור וגיל סמטנה, כשלראשונה עובד מנגן על גיטרה ואני שר- נכנסתי עם שניים מהשירים הללו לחדר חזרות תחת השם 'השערבנים': 'Cry' ו-'Say out loud'. כשהחלטתי להקליט אלבום בעברית, הפכתי את 'Cry' לבוקר אחרון- אבל לשיר השני לא הצלחתי לכתוב מילים שאהבתי. גל אוחובסקי היה חבר קרוב של תמי (גלבץ, ח"ל) ששרה איתי באלבום. יום אחד, חצי ברצינות, הצעתי לו שיכתוב מילים לשיר הזה. לי באופן אישי לא הייתה אף פעם בעיה לשיר טקסטים כאלה, בדיוק להיפך. חילופי הזהויות ומשחקי התפקידים, הם דברים שתמיד התעסקתי בהם. גל רצה לשמור על עמימות, למרות שכולם בסביבתו ידעו שהוא הומו, וכיבדתי את זה. הוא ביקש להופיע בקרדיט באלבום תחת 'זאביק השועל' וזה היה בסדר גמור מצידי".

כשניל אמרסונטג נפטר, בהרבה מקומות היה אפשר לשמוע את "ארמסטרונג'" של "אור כשדים". לאן אתה כיוונת בשיר הזה?

"הזיכרון שלי מהשידור הטלווזיוני של הנחיתה על הירח הוא מגיל צעיר ובתקופה מאוד חזקה בחיים שלי. אני לא אצליח לעולם להסביר מאיפה הכתיבה שלי נובעת, אבל הכל צף לו ברצף של מילים, התחלה של רעיון. כאילו אני מוצא עצמי באיזה סרט מצויר, מדמיין שאני עף בתוך מכונית באיזה כביש, ותוך כדי טיסה אני מצרף רעיון לרעיון. פעם מישהו ראיין אותי, ובא עם תזה רצינית. אחד מראשי הפרקים שהוא הכין היה המשחק המיני בין הדמויות שמופיעות אצלי והיה לו ניתוח שלם של מוטיבים הומוסקסואליים בתוך השירים שלי. על 'ארמסטרונג' הוא אמר בוודאות שהוא שיר הומוסקסואלי. לי זה היה מדהים לשמוע את זה, כי זה בפירוש לא. יש שירים כמו 'אזור הדמדומים' שכן, אבל זה לא. ההסבר שהוא נתן היה, ש'כל פעם שאנחנו מתכופפים, הרבה יותר קשה לנו להתרומם חזרה'- זה האקט עצמו".

האלבום החדש שונה מהותית מהחומרים המוקדמים שלך. אני אסתכן ואומר שאפילו יש בו אלמנטים של רוק כבד.

"קודם כל, בניגוד למה שמקובל לחשוב- 'אור כשדים' לא ממש הייתה להקת גל חדש אלא להקת רוק. השוני באלבום הזה לעומת הקודמים הוא שקודם כל, אני לא ניגנתי בו אפילו תו אחד אלא רק שרתי ושנית, הוא הרבה יותר מופק ומעובד מוזיקלית- כש'דורמיקום' ו'עין תחת עין', הם יציאה חריגה שמזכירה את 'אור כשדים' המקורית. אף פעם לא עניין אותי להיות מקולטג באיזה ז'אנר, ובפגישת הראשונה שלי עם עובד על הנושא של האלבום החדש, אמרתי לו שאני רוצה משהו שיהיה שונה מסאונד הקשוח של ההופעות. היה ברור גם, שנפנה לשי להב- שיש לי היסטוריה של עבודה איתו, כמו גם לדודי ולעובד שהפיקו מוזיקלית את 'הקספרים'".

ניר ודודי, נכנסו ל'אור כשדים' משום מקום. ניר הגיע חדש, ודודי יצר עד האיחוד המחודש של הלהקה שירים שונים לגמרי. 

"כשהלהקה הוקמה, רציתי שנהיה רק בס, תופים וגיטרה. היו לי את עובד וז'אן ז'אק שגדלו איתי, ויחד עם זאת הייתי אחרי שלוש שנים אינטנסיביות עם 'נוער שוליים'. כשחיפשנו גיטריסט, נתנו לדודי צ'אנס והוא לקח אותו בשתי הידיים. כשחזרנו ב-2009, הוא היה בהלם שהוא מנגן את השירים האלה שוב- כי זה התפרץ אצלו בשנייה הראשונה שהוא נגע בגיטרה. דודי גם היה זה שהציע שניקח את ניר, שמנגן איתו בהקלטות לאלבום החדש שלו, ללהקה כמתופף, לערב המיוחד שהיה לזיכרו של ז'אן ז'ק- ובעקבות אותו אירוע גם עלה הרעיון לאחד את הלהקה.

"אבל שמע סיפור. בתקופה שהקלטתי את 'תקלה', 2003-4, הופעתי בבארבי כמה פעמים בתור אורח של אחרים. בהם שי להב עם 'אדוני הממון'- שיחד עם פורטיס השתתף בשיר 'מתנה' שהוקלט אז, ומאור כהן עם 'הבליינים'- איתם הופיע גם ניר מנצור. עד אז, ניגנתי עם שני מתופפים בלבד- ז'אן ז'ק וסמי אבזרדל מ'תיסלם', שהחליף אותו בעת שהוא עבר לגור במארסיי. שניהם שונים מאוד, אבל מה שמאחד אותם הוא תיפוף אימתני ועוצמתי. איך אומרים שז'ק ניגן? 'חזק ומהר'? אז בדיוק ככה מנגן גם ניר. כשדודי העלה את השם של ניר, אז מיד קפצתי בשמחה ואמרתי שבטח. הבאנו אותו לחדר חזרות על 4 שירים, עובד שמע באיזה מפלצת מדובר ופשוט נפל ממנו. חוץ מזה, ניר מוזיקאי מחונן ומלומד. בחייים לא ראיתי מתופף שמוריד למחברת את המקצבים שלו".

    איך הולכת להיראות ההופעה המיוחדת שלכם, ב-8.1?

"נעשה כמובן שירים מכל הרפרטואר שלנו, עם דגש על האלבום החדש. הייתה לנו מחשבה לגעת לרגע בתקופה ההיא של ה'רוקסן', ולכן נארח את ערן צור, שהלהקה שלנו 'כרמלה גרוס ואנגר' ואנחנו היינו להקות אחיות, אורן ברזילי מ'מופע הארנבות של ד"ר קספר', ואת אורנה כץ שמתארחת ב'לאחותי' וגם הייתה חלק מהסצנה בתקופת ה'פינגווין' וה'ליקוויד'".

דיברת על העשייה הקולנועית שלך כמפיק, ואי אפשר שלא להזכיר את הפרסים שקיבל הסרט "לא רואים עלייך" של מיכל אביעד. בברלין ובפסטיבל חיפה של 2011.

"אני נמצא כל הזמן בסרטים. למדתי קולנוע וביימתי סרטים כבר בצעירותי. המוזיקה ליוותה אותי כל השנים, הפכה למרכזית בשלב מסוים ושוב חזרה לרקע. יש לי אהבה אינסופית לקולנוע".

אולי כמו דני דותן, תעשה סרט דוקומנטרי על הלהקה שלך?

"לא נראה לי. צריך להיות מאוד מאוהב בעצמך כדי לעשות דבר כזה. חוץ מזה שדני יצר את הסרט יחד עם בת הזוג שלו, ויש ביניהם יחסי גומלין. אם אתה שואל אותי, אני לא חושב שיש ב'אור כשדים' חומר לסרט".

זאביק השועל היה בחבר'ה שלו. רונן בן טל. צילום: חן לב

"אור כשדים", "לאחותי", 2013, די.בי. הפקות

"אור כשדים" בהופעה, מועדון הבארבי, תל אביב, 8/1/2014

לינקים נוספים לקריאה:

1. חן לב, "אור לגויים", "זמן חיפה/קריות" (14/08/2009)

http://cafe.mouse.co.il/media/t/117/623/6/file_0_original.jpg

2. חן לב, "הכל אישי" עם רונן בן טל, "זמן חיפה/קריות" (24/12/2010)

http://cafe.mouse.co.il/media/t/196/084/6/file_0.jpg

מספריית הוידיאו:

פלייליסט "אור כשדים", מההופעה בפאב ה"פיל או סוף", קריית חיים (09/02/2010)

http://www.youtube.com/watch?v=slqcMiFODSE&list=PL52AF77CB431C9854&index=1