אלי רוזן הוציא לאחרונה את אלבום הבכורה שלו, "כל המקומות האלה", זכה לשבחים ומגיע להתארח בקפה נטו בחיפה. לרגל האירוע קיימתי איתו ראיון קצר במדור התרבות שאני כותב עבור מקומוני "זמן חיפה" ו"זמן קריות" מרשת מעריב. בשל סיבות של חוסר מקום, לא התאפשר להכניס את כל תכני הראיון במדור התרבות. כיוון שיש לדעתי ערך מוסף בתכנים שירדו, הראיון המלא מובא כאן.
אחד האלבומים המיוחדים והאישיים שיצאו בשנה האחרונה הוא ללא ספק "כל המקומות האלה" של אלי רוזן, שיגיע להופעה אינטימית עם הצ'לנית תום קלנר בקפה נטו בחמישי הקרוב. שירי הבכורה שייצאו מתוך האלבום, "אי אפשר לכתוב שירה" ו"בתים בעיר", זכו להצלחה מסוימת, אבל רוב אלה ששמעו את האלבום אהבו להתמקד דווקא ב"צ'יינטאון" ("להצטלם כשעצוב, לא רק בשמחה. לא לעמוד כשיש צפירה, פשוט לשכב כל היום על הרצפה"). רוזן כתב את כל מילות האלבום במהלכן של כשש שנים, שנתיים מתוכן בפריז, ולצד איתי זנגי מלהקת "בין השמשות", המשמש גם על תקן מפיק מוזיקאלי, מנגנים בו מיטב הנגנים כמו איסר טננבאום (תופים) ומרק לזר (בס), מלהקת "רוקפור", יהוא ירון (קונטרבס), תום קלנר (צ'לו וקולות) ועופר טל מ"התפוחים" ו"רדיו טריפ" (סקרצ'ינג). בנוסף מתארחים בשירה גם יורם חזן מ"כנסיית השכל" ("דיינו") וכמובן עמיר לב ("בן גוריון"). "אני לא מעגל פינות ועושה את המוזיקה שלי עם האנשים הכי טובים, כך שאין סיבה שהיא לא תגיע לכולם", אומר רוזן.
מאלמוניות כמעט מוחלטת, הגעת למצב שבו קוטנר כותב עליך ביקורת מחמיאה מורחבת ביותר.
"אני לא רואה את זה כמשהו שקרה בין לילה, כי אני מופיע עם החומרים האלה כבר 5-6 שנים. כיוונתי שזה יקרה ואני שמח שקוטנר אהב את זה. מה שכן יש לי בעיה עם המושג 'אינדי', שבעזרתו מנסים לגמד תופעות. בדרך כלל זה נתפס כמשהו בוסרי או פחות מקצועי. אצלי אין את זה ואני לא רואה במה שאני עושה כמוזיקה שמיועדת לשוליים. אין באומנות שלי התפשרות או נקודה של התמסחרות. אל"ף זה מתחיל מכך שמדובר בנגנים ובמוזיקאים שאני מעריך ורציתי שהיו חלק מהאלבום ובי"ת, במשך העבודה כולנו הפכנו לחברים וכל אחד הביא את החלק שלו לאלבום. נוצר קשר אישי מאוד עמוק, שהיה בשבילי סוג של סגירת מעגל בשיתוף הפעולה עם האומנים שתמיד רציתי לעבוד איתם. זה בעיקר בזכות "אנובה", שגרמה לזה לקרות".
נכנסת ללייבל של "אנובה" בשלב שבו רוב המוחתמים שם שרו וכתבו באנגלית ואין ספק כי אתה די שונה מוזיקאלית מרוב האומנים שנמצאים שם היום. איך החבר'ה של "אנובה" הגיעו אליך?
"הבאתי להם סקציות שהם אהבו והם באו לראות אותי בהופעה כדי לקבל החלטה סופית, ובהופעה הם אהבו את מה שהם שמעו".
עבורי לשמוע פתאום את עמיר לב אצלך באלבום, הייתה הפתעה נעימה. למה הרגשת שהוא יכול היה להביא את הערך המוסף דווקא ב"בן גוריון"?
"כשכתבתי את השיר הזה, ממש שמעתי בראש שלי את עמיר שר את הפזמון. הקול שלו זה משהו מאוד חם שלדעתי מהווה את מושא החום שבשיר ולפני שנה, כשהוא בא לאולפן ושר אותו בפעם הראשונה- הייתה לי צמרמורת והיה איזשהו רגע של חשמל באוויר. השיר יצא הרבה יותר חזק ממה שדמיינתי".
עד כמה פריז הייתה משמעותית ביצירה הזאת ועד כמה העברית משחקת כאן תפקיד חשוב?
"בתור יוצר, כל ההשראה שאני סופג- בין אם זה השפעות מצרפת או מישראל, אני מתעל לעברית. השפה העברית מאוד חשובה לי, אני מאוד אוהב אותה ומעניין אותי ליצור בעזרתה. פריז היוותה עבורי מקום גדול של השראה ומפלט חלומי מהארץ, אבל דווקא שם הבנתי שחשוב לי לשמור על העברית ועם כל הקושי שיש בארץ, טוב לי לגור כאן וזאת המדינה שלי. בכל אופן תמיד תהיה לי בלב פינה חמה לפריז".
באלבום שלך יש בעיקר שירי נסיעות, שירים על אהבה נכזבת וגם על בדידות. כמה מתוך כל זה מבוסס על אלמנטים אוטוביוגרפיים?
"השירים האלה הם אני ולא מדובר בדמות פיקטיבית שהמצאתי. מדובר בי ובחוויות שלי. הסיבה שקראתי לאלבום "כל המקומות האלה", היא שהוא באמת מבטא את המסע שחוויתי בשש השנים האחרונות והוא כלל הרבה שאלות, נסיעות וחיפושים אחרי אהבה והמקום שלך בכל התוהו הזה".
 |
| תום קלנר ואלי רוזן |
עמוד המייספייס של אלי רוזן בו ניתן לשמוע את "כל המקומות האלה" במלואו:
http://www.myspace.com/elirozen
אלי רוזן בהופעה, קפה נטו, חיפה. יום חמישי (13/8) בשעה 22:00.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה